שוב עצובה

בהמשך לרשומה הזו.

בשבוע שבועיים האחרונים היתה הרבה מאוד ״דרמה״ סביב אותו גבר שסיפרתי עליו ברשומה.

הוא מעולם לא היה טיפוס נחמד במיוחד, אבל באמת בתקופה האחרונה הוא הפך להיות הרבה יותר נודניק ודורשני. אם פעם הוא היה מתקשר ודורש בצורה לא נעימה שנקבע לו תורים מעכשיו לעכשיו מתי שנוח לו – לאחרונה כל שיחה שלו הפכה להיות מונולוג שלם על מצבה של הכלבה, ועם הזמן יותר ויותר תלונות על המרפאה ועל הצוות שדיבר אליו לכאורה לא יפה. לפעמים המונולוגים האלו לקחו עשר דקות ומעלה של שיחה שבה אחנו ניסינו להיפטר ממנו בנימוס והוא רק ממשיך וממשיך לקשקש. ואם פעם השיחות האלו היו קורות פעם או פעמיים בשבוע, לאחרונה הן הפכו ל 5 – 6 שיחות ביום.

ואם לנו אלו היו שיחות טלפון, טבעי שבמרפאה שבה הוא היה משוחח עם הצוות פנים מול פנים השיחות יהיו קשות הרבה יותר. הרי אנחנו במוקד יכולנו בקלות לקבוע לו תור או לבקש ממישהו שיחזור אליו – אבל הצוות במרפאה היה זה שצריך היה לתת לכלבה טיפול שהוא לא מסכים איתו, או לבקש ממנו לשלם על טיפולים שהיו בעצם יקרים למדי.

בשלב מסוים למנהלים נמאס מזה, בין השאר כי הוא גזל מכל אחד מאיתנו המון זמן שאפשר היה להשקיע בלקוחות האחרים.

בהתחלה הם ערכו איתו שיחה והוא אמר שהוא ישתדל להפסיק. אני לא יודעת עד כמה זה עזר, כי באחד הלילות לאחרונה היו מולו כמה שיחות טלפון מאוד לא נעימות (בלשון המעטה) והוחלט להפסיק לעזור לו יותר אלא אם הוא יגיע כמקרה חירום למרפאת החירום שלנו עם משהו שאי אפשר לטפל בו במקום אחר.

מצד אחד זה עצוב כי באמת מדובר על אדם בודד שזקוק לעזרה, והכלבה שלו באמת חולה. מצד שני, ההתמודדות איתו היתה באמת קשה – כי בעצם הוא לחץ עלינו עם הדרישה שלו לתשומת לב וחוסר היכולת להבין שהגיע הזמן לסיים את השיחה, ומצד שני היה לנו לחץ מצד המנהלים שלנו ״לנפנף״ אותו כמה שיותר מהר, ומצד שלישי הוא הרגיש את הלחץ הזה שלנו וזה רק עיצבן אותו יותר והקשה על להוריד אותו מהקו…

כן יצא לי לשוחח איתו שיחה אחרונה ממש לפני שהודיעו לנו שאנחנו נאלצים לא לשוחח איתו יותר. השיחה דווקא היתה מנומסת ונעימה – ואפילו קצרה. הוא פשוט רצה שיחזרו אליו לגבי החזרים לכמה מהדברים שהוא שילם עליהם מראש. כשסיפרתי למנהלת שלי שהוא התקשר היא ביקשה שאפתח בקשה להחזר הזה אבל שאכתוב בו שהיא תהיה היחידה שתטפל בו – בין אם ברצון שהשיחה תהיה קצרה ולא עם העובדים עצמם, ובין אם במצב שבו היא ידעה שהיא כנראה תהיה עדיין אחד האנשים הבודדים שיהיו נחמדים אליו.

ובתוך כל זה יש פה כלבה קטה שמצד אחד יש בן אדם שמאוד אוהב אותה, אבל מצד שני לא בטוח עד כמה האהבה והטיפול שלו מיטיבים איתה, גם אם היא חולה. הטרטורים למרפאות שונות והמריבות והמתח סביב הטיפול בה בין הבעלים לצוות הרפואי (גם בפן הטיפולי וגם בפן הכלכלי) לא בהכרח טובים לה.

ק שלה אין אפשרות להגיד שהיא כבר לא רוצה יותר.