בגלל שבילינו הרבה זמן בנפרד במהלך היומיים שלנו בפארק, המדריכים ארגנו לנו ארוחת ערב במשאית המבורגרים מקומית. גם היא, ממש כמו מסעדת Fergburger בקוווינסטאון.
המסעדה קרויה על שם ציפור מקומית ששמה ״טואי״



אבל לא אכלנו לבד – הצטרף אלינו מי שהיה המדריך של המדריכים, מי שהפך להיות המדריך של רובנו יומיים אחר כך שהתחלפו המדריכים – ובמקרה גם המדריך שהכרתי בארה״ב ושבעקבותיו הגעתי לחברת הטיולים הספציפית הזו.
אני חושבת שבמובן מסוים הוא הגיע כדי לבדוק אית מנהלים המדריכים ואולי קצת לבקר אותם, אבל בצורה ידידותית הרבה יותר מאשר הבעלים של החברה כמה ימים לפני כן כם גלפי המדריכים וגם כלפינו המטיילים והיה חשוב לו לשוחח איתנו ושנאכל יחד.
מסתבר בדיעבד שהוא נשאר לשוחח עם החבר׳ה גם אחרי הארוחה אבל אני פספסתי את זה כי רציתי לצלם קצת בערב – וכך פספסתי את השיחה וחששתי שקצת העלבתי אותו. בדיעבד הבנתי שהוא חשב שהתביישתי או שאני לא אוהבת קטעים חברתיים ולא חשב שזו בעיה איתו.
מה שכן, לרוב לא היינו אוכלים בחוץ אלא מבשלים יחד ארוחות ערב. היה לרוב סידור עבודה מסודר שחילק את העזרה בבישול ובניקיון בין המטיילים, למרות שכמובן זה נעשה בהתנדבות ומי שבאמת לא היהרוצה להשתתף – אף אחד לא היה מכריח אותו (למרות שכנראה היה לחץ חברתי שקט כלפיו). בקבוצה שלנו לא היו בעיות שכאלו ומשיחות שלי עם המדריכים הבנתי שבאמת הרוב המכריע של המטיילים באמת שיתף פעולה בהכנה של הארוחות ובניקיון אחריהן. אבל כן מידי פעם יש מישהו שזה קורה לו.
אבל אני חושבת שהארוחה הדגישה שני פנים של ניו זילנד שהיה לחברה ולמדריכים חשוב להראות לנו כחלק ממנו. הראשון היה כמובן תרבות האוכל של ניו זילנד – לא פעם קיבלנו המלצות על אוכל מקומי ״טיפוסי״. זה יכול היה להיות מאפים שונים, או ההמבורגרים, או אפילו טעם של גלידה שידוע בניו זילנד שנקרא ״הוקי פוקי״ – גלידת וניל עם גושים קטנים של טופי קשה.
אבל הפן הישני היה פן חברתי – הניו זילנדים הם אנשים שהם מאוד חביבים וחברותיים, ואי חושבת שלא פעם היה חשוב למדריכים שלנו להראות לנו את פן הזה של התרבות הניו זילנדית באופן אישי.

תמונות יפות
חביבות, הכנסת אורחים, אוכל טעים ונוף פראי.
אהבתיLiked by 1 person
תודה
אהבתיאהבתי