בביקור הקודם שלי באלסקה דרך החברה שטיילתי איתה אי שם ב 2011, בילינו שלושה ימים בעיר ג׳ונו. הגענו לעיר מוקדם מאוד בבוקר, אחרי נסיעה די קפואה בלילה במעבורת לעיר, רק כדי לראות אמא דובה עם כמה גורים מסתובבת לה בעיר.
ביום הראשון בילינו בביקור בקרחון שנמצא ליד העיר ובהליכה במסלולים לידו. ביום נוסף בילינו בשייט בקיאקים בחברה של חבר של אחד המדריכים שלנו שפשוט ראה ב;דמנות נהדרת לתת לנו חוויה של שיט במפרץ ליד העיר ולחבר שלו פרנסה כך שכולנו נהנינו.
אבל אחת המטיילות עשתה מחקר לפני שהענו לעיר וסיפרה לנו על עוד פעילות שנשמעה לה מעניינת: שייט לפיורד ליד העיר בשם tracy arm fjord שבסופו יש קרחון שמאוד מתקרבים אליו. היה קצת בלגן בארגון של הפעילות, והמטיילת המארגנת היתה בטוחה שההזמנה שלנו לא התקבלה ולכן כולנו הגענו למשרדים כדי להזמין אותה מחדש רק כדי לגלות בסופו של דבר שההזמנה כן התקבלה. כך שבסופו של דבר הדברים הסתדרו, ובילינו יום שלם בכיף. האיזור של הפיורד היה מאוד יפה עם המון קרחונים, המון כלבי ים – ונופים מהממים, והאווירה היתה כיפית כי כבר נוצר קשר טוב בין המטיילים אבל הטיול עדיין לא הסתיים אז עדיין היינו מגובשים.
כנראה שהשמועה על ההצלחה של השיט עברה למדריכים שלנו באותה שנה (הם לא הצטרפו אלינו וכנראה שהעדיפו לנוח באותו היום), והם היו אלו שהדריכו את הטיול לפחות לעוד שנה אחת או יותר. לכן הם כנראה המליצו על הפעילות למטיילים בשנים הבאות – והשמועה על אותו השייט ועל העובדה שהוא היה כל כך מוצלח כנראה התפשטה עד כדי כך שכשהגיע זמננו להגיע לג׳ונו – גם לנו הומלץ להצטרף לשייט הזה, ואני שמחתי לספר לכולם שהחוויה שלי בזמנו היתה טובה.
איכשהו בגלל השינויים בטיול ושינויים במסלול שלו – הפעם בילינו רק שני לילות ויום אחד בג׳ונו – והטיול תפס את היום השלם הזה. אני מניחה שלאלו שעזבו את הטילו אחרי השבועיים הראשונים יכלו להישאר בעיר כמה ימים ולהנות ממנה ומפעילויות שונות בה. אבל לאלו מאיתנו שהמשיכו לחצי השני של הטיול (אני ועוד חמישה מטיילים) זה לא השאיר זמן לפעילויות אחרות בעיר. אני למשל הייתי שמחה שוב לטייל ליד הקרחון שליד העיר, או לבקר בחנות של צלם שגיליתי בביקור הקודם שלי בעיר שבדקתי שהוא עדיין פעיל ולרכוש כמה צילומים שלו.
מעבר לזה, כזכור הגענו לעיר בשעה מאוד מאוחרת, וגם היה לנו עיכוב רציני בצ׳ק אין – ואחרי מקלחת ושות׳ הלכנו לישון מאוד מאוחר אבל היינו צריכים להתעורר מוקדם כדי להגיע לשייט בזמן – אחרי שאכלנו ארוחת בוקר.
אני גיליתי בית קפה ליד המלון שלי שנראה נחמד, אבל ההליכה אליו היתה קצת עצובה כי היו בעיר לא מעט הומלסים, כולל אחד עם כלב מאוד עצוב למראה. אין לי מושג מה קורה איתם בחורף של העיר.
(הערת ביניים: אני יודעת שלא פעם הכלבים האלו מאוד עוזרים למחוסרי הבית לשמור על שפיות, וברוב המכריע של המקרים אותם אנשים ידאגו לכלבים שלהם לאוכל ושאר הצרכים שלהם לפני שהם ידאגו לעצמם, ולא פעם לכלבים עצמם האהבה והקשר האלו עם בני האדם שלהם חשובים יותר מאשר עוד ״פינוק״ פיזי. אבל עדיין הייתי מעדיפה לא לראות אותם ואת בני האדם שלהם נאלצים לישון ברחוב).
הזמנתי קפה ומאפה, התיישבתי לאכול – ותוך כמה דקות הצטרפו אלי כמה חבר׳ה מהטיול שישנו במחון או אכסניה אחרים – אבל לצערי בשלב מסוים הייתי צריכה לעזוב אותם כדי לחזור למלון ולאסוף מטיילת אחרת.
הלכנן יחד לנקודת היציאה של הספינה, שם פגשנו את שאר המטיילים מהטיול שהחליטו להצטרף לשייט הזה.
בטיול הקודם שלי, הספינה בה שטנו היתה יחסית קטנה – ואם אנחנו כקבוצה לא היינו המטיילים היחידים בה אז כנראה שהיינו הרוב המכריע של המטיילים. אבל הפעם – הספינה היתה גדולה משמעותית ומלאה בהמון מטיילים אחרים. מצד אחד, נחמד לראות שהחברה מצליחה – מצד שני לא פעם הצפיפות הקשתה מאוד להינות ובמיוחד להתקרב מספיק למעקה של הספינה כדי לצלם בצורה נוחה כשהגענו לנקודות עניין כמו הקרחונים שבסוף הפיורד או מפלים בדרך.
אני מודה שהחוויה הפעם היתה פחות מרשימה מהחוויה הקודמת (למרות שיכול להיות שזה נבע מזה שהגעתי עם הרבה זכרונות טובים ולכן גם עם ציפיות מאוד גבוהות).
איכשהו לא זכרתי למשל שהדרך לכיוון הפיורד וחזרה ממנו היתה כל כך ארוכה.
אבל זה היה משהו מעבר לזה – למשל ראינו הרבה פחות קרחונים במובן של אלו הקטנים המשייטים מהסוג שנתקע בטיטניק. יכול להיות שזה נבע מהעובדה שהגענו לפיורד מאוחר יותר בעונה – בערך שבוע וחצי או שבועיים מאוחר יותר, ולכן מזג האוויר החם יותר גרם לזה שהיו פחות קרחונים. אבל גם יכול להיות שלהתחממות הלובאלית היה חלק בזה.
והחסרון בקרחונים השפיע גם על בעלי החיים שלא ראינו – בטיול הראשון שלי ראינו המון כלבי ים צפים להם על הקרחונים, וגם קרחונים שלמשל שימשו נשרים כנקודת מנוחה בזמן שהם צדו דגים. הפעם בקושי ראינו כלבי ים – ולא ראינו נשרים בכלל. ושוב עולה השאלה עד כמה ההתחממות הגלובאלית או העובדה שהפיורד הפך להיות נקודת תיירות הרבה יותר ידועה שמושכת יורת תיירים ויותר ספינות משפיעה גם על ירידה בנוכחות של בעלי החיים.
מצד שני, כן זכינו לראות עזים הרריות מקרוב, משהו שלא זכינו בכלל לראות בביקור הקודם שלנו בפיורד:
וכמובן שהיו גם נופים מדהימים בפיורד עצמו:
והיו כמובן גם מטיילים אחרים שנסעו בספינות גומי כתומות זוהרות:
וכמובן שזכינו גם מאוד להתקרב לאחד המפלים שבפיורד:
עוד יתרון מסוים למצב שבו היו פחות קרחונים במים היתה העובדה שהספינה יכלה לנסוע מהר יותר ופחות להיזהר מהם, ולכן יצא לנו לבקר בשני הקרחונים שיש בפיורד, ולא רק בדרומי מביניהם.
זה הקרחון הדרומי, שבו ביקרנו גם בביקור הראשון שלי בפיורד:
וזה הקרחון הצפוני, שהוא קטן יותר ומרשים פחות (ולכן מעדיפים כנראה להביא אנשים קודם כל לדרומי), אבל גם היה נחמד לראות אותו:
וכמובן שראינו גם כמות מסוימת של קרחונים ״קטנים״, גם מרחוק (גם אם הם היו בודדים יותר וקטנים משמעותית מאלו שראינו בטיול הקודם):ֿ
וגם מקרוב:
השייט עצמו לוקח יום שלם – החל מ 8 או 9 בבוקר ועד 16 או 17 אחה״צ. בניגוד לשייט הראשוני שלי בו היינו צריכים לדאוג בעצמנו לארוחת צהרים, מוגשת בספינה ארוחת צהרים – אבל היא אמריקנית טיפוסית עם הכריך הודו האהוב עליהם אבל לא על אחרים.
יש בספינה מזנון קטן שיש בו שתיה חמה חופשית, אבל אפשר לרכוש בו גם חטיפים שונים למי שמעוניין (או למי שארוחת הצהרים לא ממש הספיקה לו).
הספינה בנויה משתי קומות – בראשונה יש איזור סגור עם כסאות שבו נמצאת גם הקפיטריה, וקצת איזורי סיפון – כשלמעלה יש מרפסת פתוחה לחלוטין.
התיירת המקרית 