״פרחים בעליית הגג״ היה בזמנו אחד הספרים הידועים חנערות כשאני הייתי מתבגרת, ואני חושבת שאפילו אמא שלי עודדה אותי להשאיל אותו מהספריה, למרות שבדיעבד אני שואלת את עצמי למה.
הסיפור מתרחש בשנות החמישים של המאה העשרים, ומתחיל באידיליה משפחתית של משפחה שבה האמא והאבא יפים ונאים, וחיים בבית יפה עם הבן הגדול והנאה שלהם כריסטופר, והבת הצעירה והיפה שלהם קאת׳י. קאת׳י היא רקדנית בלט מוכשרת, וכריסטופר הוא תלמיד מוכשר שרוצה להיות רופא.
ואז יום אחד הילדים מתבשרים שאמא שלהם בהריון, ובאופן מפתיע נולדים לה תאומים (באותה תקופה לא היו נעשות בדיקות הריון כפי שנעשות כיום כמו למשל בדיקת אולטראסאונד, ולכן היה הרבה יותר קשה לגלות הריון עם תאומים).
קאת׳י כמובן מקנאה שהיא לא הילדה הקטנה של המשפחה, אבל כמובן בשלב מסוים מתאהבת בתינוקות.
ואז קורה אסון: האבא נהרג בתאונת דרכים ביום ההולדת שלו, וימים ספורים אחרי האסון הילדים מגלים שלאמא אין את היכולת לפרנס אותם, ולכן היא יצרה קשר עם האמא שלה – אמא (וסבתא) שהם מעולם לא הכירו.
הילדים מגיעים לבית הסבא והסבתא באמצע הלילה. אבל לא היה מדובר על בית רגיל אלא על אחוזה ענקית שנראית במיוחד בלילה כמו טירה. ומי שפוגשת אותם שם באישון הלילה היא הסבתא, שמיד מעבירה את הילדים לחדר מוסתר.
יום לאחר מכן הם מגלים סוד גדול: ההורים שלהם היו קרובי משפחה (בני דודים למחצה) שהחליטו בכל זאת להתחתן. לכן ההורים של האמא שלהם ושגם גידלו את האבא שלה (שהתייתם בגיל צעיר) העיפו את שניהם מהבית ונישלו אותם מהצוואה שלהם.
האמא מבטיחה לילדים שאבא שלה מאוד אוהב אותה, ורק צריך לתת לה כמה ימים להקסים אותו חזרה, והוא יסלח לה על הכל – והילדים יוכלו לצאת מהחדר ולהכיר אותו, ולהתחיל להנות מהעושר המשפחתי.
אבל ״כמה ימים״ הופכים לכמה שבועות, ואז לכמה חודשים. ועם הזמן, האמא של הילדים מתחילה לבקר אותם פחות ופחות, ונראה שהיא מבלה לה בעולם יותר ויותר, ובשלב מסוים אפילו מודיעה להם שהיא התחתנה מחדש (למרות שהיא לא מספרת לבעלה על הילדים). הקשר היחידי שלהם עם העולם החיצון הוא הסבתא שלהם – אישה זקנה, מרירה, קשוחה עד כדי התעללות בילדים – ומאוד דתיה שדורשת מהם צניעות מוגזמת. העונשים שהם סופגים בגלל מעשים כביכול קטנים כוללים הרעבה ושפיכה של זפת על השיער של הבנות.
עם הזמן, ״גרסת הכיסוי״ של האמא משתנה. במהלך אחד מהביקורים הנדירים שלה, היא טוענת שבמקום לספר לאבא שלה על הילדים – היא מתכננת להמתין שהוא ימות והיא תקבל את הירושה שלו (האמא שלה עשירה בפני עצמה ולא צריכה או זקוקה לירושה של בעלה).
אבל מבחינת הילדים זה אומר שהם יהיו כלואים בחדר השומם כמה שנים – ושני הילדים המבוגרים, כריסטופר וקאת׳י, כבר מתבגרים, וחווים את ההתעוררות המינית שלהם אחד עם השני בסצנת אונס.
בסופו של דבר, הילדים מתחילים להתכונן לברוח בכך שהם מתחמקים מהחדר ומנסים לגנוב בכל פעם קצת כסף מהארנק של אמא שלהם כדי לצבור סכום שיאפשר להם לשרוד תקופה מסוימת באופן עצמאי. אבל בדרך לשם האח התאום הצעיר שלהם מת – והם בדיעבד מבינים שהוא מת מהרעלה, והם מגלים שהרעל היה בעצם בסופגניות שהם התחילו לקבל בסוף השהות שלהם בחדר. ומסתבר שמי שניסתה להרעיל ואתם היתה האמא שלהם, כי הם הפכו מבחינתה לגורם שמסכן אותה, כי בירושה שהיא קיבלה מאבא שלה היה תנאי שלעולם לא יהיו לה ילדים. מסתבר שדווקא הסבתא ניסתה להציל אותם בכך שהיא אמרה להם לא לאכול את הסופגניות הללו.
משום מה הספר הזה הפך להיות ספרות קלאסית לנערות מתבגרות. והיו לו גם כמה ספרי המשך.
שלושת ספרי ההמשך הראשונים עקבו אחרי שלושת הילדים הנותרים – כשבדיעבד השהות בחדר ״עיוותה״ אותם עד כדי כך שקאת׳י וכריסטופר הפכו להיות בעל ואישה, למרות ששני הילדים שלה נולדו ממערכות יחסים קודמות שלה (כולל אחת עם בעלה השני של אמא שלה). המשפחה של האם מנסה כביכול לחזור לחייהם בכל צורה אפשרית ולהרוס אותם, אבל זה לא עובד להם.
בסוף הספר הרביעי – כריסטופר מת בתאונת דרכים ממש כמו אבא שלו, וקאת׳י מתה די מהר אחר כך משברון לב, אחרי שהיא כביכול כתבה את קורות המשפחה בספרים.
ואז מגיע הטוויסט האמיתי בעלילה: הספר החמישי בסדרה.
הספר נכתב מנקודת מבטה של הסבתא הכביכול אכזרית של הגיבורים של הספרים הקודמים.
היא מספרת על הילדות שלה, ועל בית בובות שהיה לה שהציג חיים מושלמים כביכול. אבל כשהיא התבגרה היא הרגישה שהיא לא תקבל את החיים הללו, בין השאר כי היא היתה מאוד כעורה ולא מושכת.
האבא שלה החליט להשקיע ביכולות האישיות שלה ושילב אותה בעסק שלו, ומסתבר שדווקא הניסיון הזה משך אליה את מי שהפך להיות בעלה – גבר נאה ועשיר. אבל רק אחרי החתונה היא גילתה שהוא היה מעוניין בה יותר בגלל היכולות שלה כמזכירה ומנהלת ופחות כאישה, ולא ממש קיים איתה יחסי מין – אבל שש לבגוד בה עם כל אישה אפשרית.
למרות כל זה, נולדו להם שני בנים, אבל במקביל היה בבית מתח מסוים: האבא של הבעל התחתן עם אישה צעירה ונאה, ונולד להם בן שבעצם התחרה עם בעלה של הסבתא על הירושה של האבא באופן בלתי צפוי.
כשהאבא של הסבא מת, הסבא אנס את האלמנה – וכשהיא נכנסה להריון, היא הסתתרה בחדר שבו הסתתרו הרבה שנים אחר כך הילדים בספר הראשון, בזמן שהסבתא התחזתה להריונית, וטענה שהבת שנולדה היא הבת שלה ולא של האלמנה.
אחרי הלידה הסבא העיף את האלמנה והבן שלה מהבית בלי לתת להם גרוש, אבל אחרי שהאלמנה עצמה מתה הוא התרכך ואפשר לחצי האח שלו לחזור לחיק המשפחה – רק כדי שהאח יתאהב בבת שלו שהיא כביכול חצי אחיינית שלו, אבל היא בעצם חצי אחותו.
אלו כמובן היו ההורים מהספר הראשון, שבעצם היו חצי אח ואחות – מה שמסביר יותר טוב את ההתנגדות של ההורים למערכת היחסים ביניהם, שהיתה קרובה משמעותית מהמערכת ה״רשמית״ שהם חשבו שיש ביניהם.
זה גם מסביר מדוע הסבתא הפכה להיות כזה אדם קשוח ומריר, בגלל שהחיים שלה עצמה היו קשים ומרירים – וחלק מהקשיים האלו היו מה שהוביל לסיטואציה המוזרה שבה נולדו הנכדים האלו. אחרי שהבנו גם שהאמא של הילדים היתה בעצם ה״רעה״, פתאום סיפור הרקע של הסבתא הופך אותה לדמות כביכול פחות גרועה ממה שחשבנו עליה בספר הראשון.
בתקופה שבה לא היו טלנובלות, הדרמה המוקצנת של הספרים האלו (גם אם בתור מבוגרת ברור לי שהיא לא סבירה) היתה כנראה התחליף שלנו לזה.
הסופרת עצמה כתבה את רוב הסדרה, לפני שהיא מתה. לאור ההצלחה של הספרים המוקדמים יותר, בני המשפחה שלה החליטו לשכור סופר צללים שיסיים את הספר האחרון ויכתוב בשמה עוד סדרות דומות על גיבורות שהסביבה נגדן, ובכל פעם שיש סיכוי שהן ימצאו את האושר שלהן – משהו בעבר המשפחתי שלהן גורם להן לעוד סבל. אחרי מעקב אחריהן ואחרי הילדים שלהן, בספר האחרון בסדרה יש ספר שבוחן את המשפחה כמה דורות אחורה כדי לגלות את המקור לסודות המשפחתיים הללו שגורמים כל כך הרבה סבל, וכומבן משנה את דעתנו על כל מה שקראנו לפני כן.
הדבר היחידי שעדיין מוזר לי הוא שאמא שלי המליצה לי בתור נערה צעירה על ספר כזה שמתאר אונד, ועוד במסגרת גילוי עריות…
התיירת המקרית 