התיירת המקרית

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary

מהן המסורות המשפחתיות האהובות עליך?

להציג את כל התשובות

When I was very young, my maternal grandmother used to live quite far away – about 3.5 hours by car. We used to drive there for every holiday and twice on summer vacation.

We would usually have a big holiday meal in the evening, where my mother's brother and his family who lived one house over, and my mother's sister and the family who lived about a 10 minutes drive away – all joined us. We would eat the leftovers for lunch the next day, usually with my uncle's family also joining us.

Years later, she would still remember our favorite food from these meals, and keep making them for us even though our tastes changed as we grew up and we often we didn't like them as much any more. As she grew older she had a harder time cooking, and we had a new tradition where I would help her to chop up all vegetables really really small so they'd cook quickly.

My paternal grandmother lived close by but she was an orthodox Jew, and we used to visit her every Saturday night and have supper with her and one of my father's younger brother who was still alive. Then she moved away and lived near her other ultra orthodox son and he didn't like meeting us because we weren't religious enough for him so we had very few chances to meet our grandmother.

We did have another family tradition on most Saturday mornings where we would go to the pool as a family, get back home really really hungry – then my mom would make us a big and fancy lunch as quickly as she could.

And then we had our traditions during road trips while we lived in the US – mostly stopping in Roy Rogers restaurants for lunch or dinner, which was exciting for us kids because we didn't get to eat out much. I do remember at my excitement at being allowed to add the toppings to the hamburger myself and adding tons of ketchup, tomatoes and especially pickles.

We also had an unofficial competition with other Israeli families who also relocated for a temporary stay to see who can find the cheapest but still clean and respectable enough motels for a family stay.

I think that as we grew up, these traditions changed but we never made up any new ones, and instead started to go with the flow of life…

כשהייתי צעירה מאוד, סבתא שלי מצד אמא גרה די רחוק מאיתנו, במרחק של 3.5 שעות נסיעה ברכב. היינו נוסעים אליה בכל חג ופעמיים בחופשת הקיץ.

בערב החג היתה לנו ארוחה משפחתית גדולה, כשאחיה של אמא שלי והמשפחה שלו שגרו קרוב לסבתא שלי בבית ליד, ואחותה של אמא שלה שגרה בקיבוץ במרחק עשר דקות נסיעה היו מצטרפים אלינו לארוחה. את השאריות היינו אוכלים יום אחד כך לארוחת צהרים, כשלרוב המשפחה של דוד שלי היתה מצטרפת אלינו.

במשך שכך סבתא שלי היתה זוכרת את המאכלים שהיינו אוהבים לאכול ועדיין היתה מכינה אותם עבורנו, גם כשהתבגרנו והטעם שלנו באוכל השתנה וכבר לא ממש אהבנו אותם. כשהיא התחילה להזדקן כבר היה לה קשה לבשל, ואז נוצרה לנו מסורת חדשה שבה הייתי קוצצת לה אתת הירקות כמה שיותר קטן כדי שהם יתבשלו כמה שיותר מהר.

סבתא שלי מצד אבא גרה קרוב אליו אבל היתה חרדית, אז היינו מבקרים אותה בכל מוצאי שבת ואוכלים איתה ועם אחיו הצעיר של אבא שלי שלא נשוי ארוחת ערב. ואז היא עברה לגור בבני ברק ליד הבן הכי חרדי שלה שלא אהב לפגוש אותנו כי לא היינו דתיים, ולכן היו לנו פחות הזדמנויות לפגוש את סבתא.

אבל היתה לנו מסורת משפחתית בשבתות שבבוקר היינו נוסעים יחד כמשפחה לבריכה, חוזרים הביתה ממש ממש ממש רעבים, ואז אמא שלי היתה מכינה לנו כמה שיותר מהר ארוחת צהרים מפוארת יחסית.

וכמובן שהיו לנו מסורות בזמן שטיילנו כשגרנו בארה״ב – למשל לעצור במסעדת מזון מהיר מרשת מסויימת לארוחת צהרים או ערב. באותה תקופה לא היינו אוכלים הרבה בחוץ, אז אנחנו הילדים ממש ממש התרגשנו מלאכול בחוץ. אני כן זוכרת כמה התרגשתי שבמסעדה אפשר היה להוסיף את התוספות להמבורגר לבד, והייתי מוסיפה כמויות עצומות של קטשופ, עגבניות ובמיוחד מלפפונים חמוצים.

היתה לנו גם תחרות בלתי רשמית עם משפחות ישראליות אחרות שעשו איתנו רילוקיישן מי תוכל למצוא את המלונית או רשת המלוניות הכי זולה שעדיין תהיה מספיק נקיה ומכובדת עבור משפחות עם ילדים.

ככל שהתבגרנו המסורות האלו השתנו, אבל אני חושבת שלא בנינו מסורות חדשות אלא יותר זרמנו עם השינויים שקורים באופן טבעי.

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary

מה הכי כיף לך לעשות בשעות הפנאי?

להציג את כל התשובות

This is little bit similar to my top five things to do for fun, isn't it?

Perhaps this is something that's a little more focused on my day to day life – which means that travelling abroad for a few weeks isn't an option. This leaves me mostly with reading books and watching movies which I've mentioned in my previous post.This can be especially fun during the winter where I can do so while cuddling in bed…

So perhaps cuddling in bed is something I also enjoy doing, especially if one or both my cats join me.

I think that like most people I know, I like to spend my leisure time with friends and family, but nowadays it is so hard to do since everyone is so busy.

Perhaps I can also say that I enjoy the benefits of going to the gym and swimming, at least when I can find my bathing suite which seems to be lost now…

זה נושא קצת דומה לחמשת הדברים שהכי כיף לי לעשות, לא?

אולי הנושא מתרכז בדברים שאני אוהבת לעשות באופן יומיומי – מה שאומר לצאת לטייל בחו״ל לכמה שבועות לא אופציה פהף זה משאיר אותי בעיקר עם לקרוא ספרים ולצפות בסרטים שכבר הזכרתי בפוסט הקודם. זה יכול להיות כיף במיוחד בחורף כשאפר לעשות את הדברים האלו בזמן שמכורבלים במיטה…

אז אולי גם להתכרבל במיטה זה משהו שאני נהנית לעשות, במיוחד אם אחד או אפילו שני החתולים שלי מצטרפים אלי.

וכמו רוב האנשים שאני מכירה, אני נהנית לבלות עם משפחה וחברים, אבל זה קשה לביצוע כי כולנו כל כך עסוקים.

אפשר גם להגיד שאני תנהנית מהתוצאות של ללכת לחדר הכושר ושחיה,לפחות ככל עוד בגד הים שלי לא נעלם כפי שקורה לו בימים האחרונים…

הצעות כתיבה של Bloganuary

מהם חמישה דברים שמעניין לך לעשות בשביל הכיף?

להציג את כל התשובות

The first thing that comes to mind is travel – mostly to national parks or other "nature" destinations, but also to cities and other countries. This may not be enjoyable every single minute of the experience (think busy and huge airports) but the trips in general do tend to be fun.

As a part of that, I also enjoy photography, both taking the pictures and editing them later on which tends to bring back lots of fun memories.

I love reading books – in recent years mostly non fiction books such as memoirs or books written by journalists about something they incestigated or stories such as John Krakauer's books.

I also love watching movies, something that has been made much more accessible in recent years by all the various streaming services such as Netfilx and Disney.

I also enjoy food – both learning to cook or bake new rcipes, or experiencing new food as part of a trip abroad, or enjoying a good meal with family or friends.

הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא לטייל – לרוב לפארקים לאומיים וליעדים אחרים בטבע, אבל גם לערים ודינות שונות. זה לא בהכרח מהנה בכל רגע של החוויה (למשל שדות תעופה עמוסים וענקיים), אבל הטיולים באופן כללי נוטים להיות מהנים.

כחלק מזה אני גם נהנית לצלם – גם לצלם את התמונות עצמן וגם לערוך אותן אחר כך, מה שמעלה לא מעט זכרונות מהטיול עצמו.

אני מאוד אוהבת לקרוא – בשנים האחרונות אני בעיקר קוראת ספרים שהם לא פרוזה אלא כאלו שמתבססים על זכרונות או חוויות של אנשים או ספרים שמתבססים על מחקרים שעשו עיתונאים, לדוגמא הספרים של ג׳ון קראקוואר.

אני גם מאוד אוהבת לצפות בסרטים, משהו שהפך להיות הרבה יותר זמין בשנים האחרונות על ידי שירותי הסטרימינג השונים כמו למשל נטפליקס או דיסני פלוס.

אני גם נהנית לאכול – גם מללמוד לבשל או לאפות מתכונים חדשים, או להנות ממאכלים חדשים כחלק מטיול לחו״ל, או להנות מארוחה טובה עם חברים או המשפחה.

הצעות כתיבה של Bloganuary

מה השם הפרטי שלך? מהי המשמעות, החשיבות, האטימולוגיה שלו? האם יש דברים נוספים מעניינים שאפשר להגיד לגביו?

להציג את כל התשובות

My name menas "Jewel" in Hebrew. I believe it is mentioned somewhere in the bible as such.

In a way it is a "unisex" name, and is spelled the same for both. I've met both women and men with the same men, but I believe it is still more popular for women rather than men.

I did have an embarrassing period during ninth grade when one of our teachers (a man) had the same name as me, and was teased a lot about it.

One last thing I can say was that my father somehow always wanted a boy, but only my youngest sibling is a boy, and my sister and I were a little bit of a surprise for him. Back then it was rare to know the gender of the baby before birth so I think that my dad was trying to be optimistic and planned for a boy and decideed what boy's name he waned – but then I was born, and he and my mother needed to think of a girl's name instead. I think that this is why my name and my brother's name are so similar…

המשמעות של השם שלי בעברית הוא ״תכשיט״, ואני חושבת שזה מוזכר איפשהו בתנ״ך.

במובן מסוים זה שם ״יוניסקס״ שמתאים גם לגברים וגם לנשים, ומאויית באותה צורה בשני המקרים. פגשתי גם גברים וגם נשים עם השם, אבל אני חושבת שהוא עדיין יותר פופולרי לנשים מאשר גברים.

היתה לי תקופה די מביכה בכיתה ט׳ כשלאחד המורים שלו (גבר) קראו באותו שם, וסבלתי מלא מעט הצקות לגבי זה.

יש סיפור אחד שקשור לשם זה שאבא שלי מאוד רצה שיוולד לי בן, אבל קר האח הכי צעיר שלי הוא כזה ואני ואחותי היינו הפתעות בשבילו. באותה תקופה היה נדיר לבדוק מראש מה המגדר של התינוק לפני הלידה, ואני חושבת שאא שלי ניסה להיות אופטימי ולבחור שם של בן שהוא רצה, אבל אז אני נולדתי, והוא ואמא שלי היו צריכים לבחור שם של בת במקום השם שהוא רצה. אני חושבת שבגלל זה השם שלי ושל אחי די דומים…

הצעות כתיבה של Bloganuary

מהי עבודת החלומות שלך?

להציג את כל התשובות

I was lucky to be exposed to computers and computer programming from a very young age. This was because my family moved to the US and the school I went to had some Apple 2e computers and a teacher who knew some basic programming that took some time to teach us the basics.

Staying to study at home where computers were not popular and studying it wasn't compulsory would probably have prevented me from learning this skill because back home computer studies were usually reserved for geeky boys where girls like me may not have been accepted as a part of this class by both students and teachers.

I liked it from the very start, and later on through junior high and high school went to study this a little bit more on my own such as in summer camp one year. When I wanted to study it officially as my main subject in high school, my mother convinced me to learn chemistry instead since she thought that it would supposedly give me a better background for a future degree.

Eventually I did get to go to university, and opted to learn computers anyway because I liked it and it sounded interesting. While not all my courses were as fascinating as I would have liked them to be, I did enjoy some of them and still liked the majority of the practical work we had to do.

I was lucky enough to find a profession that I both liked, and without intending to found something that actually pays well. And I think tht this combination is as close as possible to get to what we may call a dream job – something I get to both enjoy and make a decent living out of.

Of course no job is enjoyable 100% of the time and has its downtime some times. And of course computer programming jobs are often affected by bad economies and other factors where is always a chance for layoffs. These are certainly facts that are never part of our dreams when we think of our dream jobs (or dream about other parts of our lives).

Besides enjoyment and being fully employed – perhaps another aspect of a dream job may be great success, but most of us aren't good enough to be great – that is saved for very few which are very talented in a way most of us aren't.

But having two out of these three factors most of the time isn't that bad when it comes to living our dreams, at leas job wise…

היה לי מזל גדול בכך שנחשפתי למחשבים ותכנות מחשבים מגיל יחסית צעיר מאוד. זה נבע מכך שעברנו כמשפחה לארה״ב ובית הספר שבו למדתי החזיק כמה מחשבים של אפל והייתה לנו מרה שהכירה תכנות בסיסי ולימדה אותנו את העקרונות הבסיסיים של התחום.

אם היינו נשארים בארץ והייתי נשארת במערכת החינוך בארץ שבה באותה תקופה לימודי מחשבים לא היו חובה ולא היו פופולריים – כנראה שלא הייתי זוכה להיכנס לתחום, בעיקר כי התחום נחשב לתחומם של בנים ״חנונים״ ובנות כמוני לא היו מתקבלות בשיעורים האלו על ידי התלמידים אבל כנראה גם המורות.

נהניתי מהתחום מהרגע שהתחלתי ללמוד אותו, ובמהלך חטיבת הביניים והתיכון למדתי את התחום באופן עצמאי, למשל בקייטנה במהלך אחת מחופשות הקיץ. אבל כשרציתי ללמוד את התחום באופן רשמי בתיכון, אמא שלי שכנעה אותי ללמוד כימיה כי היא חשבה משוום מה שזה ייתן לי רקע יותר טוב לכל מיני תארים בהמשך הדרך.

אבל כשהגעתי לאוניברסיטה, החלטתי ללמוד מחשבים כי זה נשמע לי מעניין. ולמרות שלא כל הקורסים בתואר היו מרתקים כפי שהייתי רוצה שהם יהיו, עדיין נהניתי מחלקם ואהבתי את רוב העבודה הפרקטית של התכנות.

למזלי מצאתי תחום שמאוד אהבתי לעסוק בו, ולמלי (ובלי כוונה התחלתית) מצאתי תחום שבו גם אפשר להתפרנס ולקבל משכורת גבוהה יחסית. ואני חושבת שהשילוב הזה הוא הכי קרוב שנוכל להגיע לעבודת החלומות שלנו – משהו שאני נהנית ממנו ועדיין זוכה להתפרנס ממנו בצורה טובה.

ברור שאי אפשר להינות מהעבודה כל הזמן, ויש משימות לא מהנות שצריך לעשות. וכמובן שעבודות בתחום תכנות מחשים מושפעות מאוד מהכלכלה ושאר גורמים ויש סיכוי גבוה לפיטורים. אלו כמובן גורמים שליליים שלא נכללים החלומות שלנו על עבודת החלומות (או כל תחום אחר שעליו אנחנו חולמים).

לצד היכולת להענות מהעבודה והיכולת להתפרנס ממנה אולי אפשר לכלול את היכולת להיות ממש ממש טובים בה ולהצליח בה, אבל רובנו לא מספיק טובים כדי להיות עובדים מצטיינים, וזה שמור לאנשים שהם מוכשרים משמעותית מרובנו.

אבל להשיג שניים מתוך שלושה גרמים לפחות לרוב הזמן שבו אנחנו עובדים, זה לא רע עבור עבודת החלומות שלנו…

הצעות כתיבה של Bloganuary

מה מאפיין מנהיגים טובים?

להציג את כל התשובות

As JRR Tolkien once wrote – "Power tends to corrupt, and absolute power corrupts absolutely. Great men are almost always bad men".

If so, a good leader is someone who does not want power but rather to make a change based on ideals, preferably to help the people he's leading. But we also need to make sure that leader not being corrupted by power by limiting the time a leader can stay in that position, or by having constant competition for that role by allowing others to suggest themselves as leaders instead, allowing the people to choose the leader they think can do the better job. Or perhaps by both of these rules.

כפי שכתב הסופר ג׳.ר.ר. טולקין – ״לכוח יש נטיה להשחיט, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים דגולים הם כמעט תמיד אנשים רעים״.

אם כך, מנהיג טוב הוא מישהו שלא רודף אחרי כבוד אלא לעשות שינוי שמתבסס על ערכים, בעדיפות כמובן לכאלו שיעזרו או ייטיבו לאנשים שהוא מוביל. אבל אנחנו צריכים גם לוודא שהוא לא יושחת על ידי כוח בכך שנגביל את אורך הכהונה שלו, או בכך שתהיה תחרות תמידית על עמדת המנהיג בכך שנאפשר לאחרים להציע את עצמם כמנהיגים במקומו, כדי לאפשר לאנשים לבחור את המנהיג שלדעתם יבצע עבודה טוב יותר. ואולי אפילו בעזרת שני החוקים הללו.

הצעות כתיבה של Bloganuary

לו יכולת לבטל את ההמצאה של משהו, מה היית רוצה לבטל?

להציג את כל התשובות

It's easy to say I'd like to un – invent the worst weapons that humans had invented. Alfred Nobel had invented dynamite – but then established the Nobel Prize to make up for the damage dynamite has caused unintentionally.

But even horrific discoveries such as nuclear weapons sometimes bring some benefits along with them. The scientific and engineering work required for any invention, whether it is nuclear weapons or the race to space often brings about other discoveries such as in better computing techniques. The space race actually ended up in inventing a "space pen".

Also, many people claim that nuclear reactors, whose function is based on the research done for the nuclear bombs, provides clean energy with relatively low waste. On the other hand, if not maintained and operated properly, we once again have Chernobyl or Fukushima, both which resulted in worse and long lasting damage than the actual nuclear bombs have created in Japan…

But perhaps the problem here in't the technology, but the humans operating it. Dynamite was supposed to be used for mining, and only later on was used as a weapon without its inventor intending it to be used this way…

So perhaps we should un – invent humans? But they have done quite a lot of good in the world too…

אני חושבת שקל להגיד שאני ארצה לבטל את ההמצאה של רבים מסוגי הנשק שקיימים יום. אלפרד נובל למשל המציא את הדינמיט, אבל גם הקים קרן לפרסי נובל שאמורים היו להינתן לאנשים שתרמו ביותר לעולם כפיצוי על הנזק שגרמה ההמצאה הזו ללא כוונתו.

אבל אפילו המצאות מחרידות כמו נשק גרעיני מביאות לצידן גם יתרונות מסוימים. המחקר המדעי וההנדסי שמתקיים כדי להמציא את ההמצאות, בין אם זה נשק גרעיני או המירוץ לחלל, לא פעם מביאות איתן ילויים אחרים שתורמים לנו כמו למשל שיטות מחשוב טובות יותר. המרוץ לחלל למשל הביא איתו עט מיוחד לכתיבה בחלל.

מעבר לכך, רבים טוענים שתחנות כוח גרעיניות, שהפעילות שלהן מתבססת על המחקר שנעשה כדי לייצר את הפצצות, מספקות אנרגיה נקיה עם יחסית מעט בזבוז וזבל. מצד שני, אם לא מתפעלים אותן כמו שצריך אנחנו מקבלים תאונות כמו צ׳רנוביל או פוקושימה, שגרמו יותר נזק שנשאר לאורך זמן מאשר הפצצות הגרעיניות שהוטלו על יפן…

אבל אולי הבעיה היא לא הטכנולוגיה, אלא האנשים שמתפעלים אותה. דינמיט היה אמור לשמש למטרת כרייה, ורק מאוחר יותר שימש כנשק למרות שהממציא לא התכוון שהוא ישמש למטרות כאלו…

אז אולי שווה שנבטל את ההמצאה של בני האדם? אבל גם הם עשו לא מעט טוב בעולם…

הצעות כתיבה של Bloganuary

האם באפשרותך לשתף דוגמה חיובית של מקרה שבו הרגשת שאוהבים אותך?

להציג את כל התשובות

I'm not sure wheher this fits "love" in a conventional way, perhaps "well liked" may be a better fit.

A few months back I took an organized trip where we all slept, cooked and ate together. Most people were nice, but one stood out as socially awkward. He seemed well versed in small talk, but not in making actual friends. I do seem to remember seeing him the night before the trip in the hostel where most of us travelers stay the night before the trip, with what is called a "resting bitch face" and a somewhat aggressive walk.

At the beginning of the trip he seemed to try and impress everyone with his vast education and his prestigious job, but seemed to make no friends.

Then somehow him and I had what seemed to be a small disagreement, something which should have been forgotten in a day or two, but somehow it attracted the attention of the guides and caused them to think I may not be a good candidate for the trip.

This was eventually straightened out pretty easily and I did get to complete thr trip and enjoy it, but it did seem as though some people were upset with the guy for what happened. No one was directly unpleasant or hostile, but it did seem as though they were a little less considerate of him.

For instance – he used to go to sleep extremely early each evening, and liked to go to sleep in a specific place in the bus he felt most comfortable. We're talking about sometimes around 7:30 – 8:00 PM, right after dinner. But other travelers liked ot play cards in the evening close by, and they would go on playing cards even after his enforced "bedtime" where he would just try and go to sleep, and sighed deeply to indicate he'd like the card players to move elsewhere.

I assume this wasn't just because of me, but rather the general bad impression he managed to create to at least some of us during the trip. But I did feel as though those other travelers liked me well enough to let me know that they were on "my side".

אני לא יודעת אם מדובר בהכרח על זה ש״אוהבים אותי״ אלא יותר שמחבבים אותי.

לפני כמה חודשים היתי בטיול מאורגן שבו ישנו, בישלנו ואכלנו יחד. רוב המטיילים היו נחמדים, אבל אחד מהם היה מישהו שהרגיש חריג חברתית. נראה היה שהוא טוב בכל מה שקשור בסמול טוק, אבל לא בהכרח טוב בלרכוש חברים. אני זוכרת שראיתי אותו ערב לפני הטיול בכסניה שהרבה מהנוסעים שהו בה לילה לפני הטיול, עם פרצוף כעוס תמידית והליכה שנראתה תוקפנית.

בתחילת הטיול נראה היה שהוא מנסה להרשים את כולם בתארים שלו ובעבודה היוקרתית שלו, אבל לא ממש הצליח למצוא חברים.

ואז נוצרה בינינו אי הסכמה קטנה, משהו שלרוב היה נפתח ונשכח תוך יום יומיים אבל משך את תשומת ליבם של המדריכים וגרם להם לחשוש שאולי אני לא ממש מתאימה לטיול.

העניין נפתר בסופו של דבר והצלחתי להשלים את הטיול ואפילו להנות ממנו, אבל נראה שלאנשים מסוימים הפריעה התקרית והם ראו בו כאחראי למה שכמעט קרה לי. אף אחד לא היה תוקפני או לא נחמד אליו באופן ישיר, אבל הרבה מאוד אנשים לא ממש התחשבו בו אחרי אותה תקרית.

לדוגמא, הוא אהב ללכת לישון מאוד מוקדם כל ערב, משהו בסביבות ה 19:30 – 20:00 מיד אחרי ארוחת הערב, ולישון בנקודה מאוד ספציפית באוטובוס שבה היה לו נוח. אבל מטיילים אחרים אהבו לשחק קלפים בנקודה שהיתה די קרובה לשם, והם המשיכו לשחק קלפים גם אחרי השעה שבה הוא הלך לישון, והיה פשוט נשכב ונאנח ומנסה לרמוז להם שהוא רוצה שהם יעברו למקום אחר.

אני מניחה שההתנהגות הזו לא נבעה רק בגללי אלא מהרושם הרע שהוא יצר לפחות על חלקנו במהלך הטיול, אבל כן נהניתי מהעובדה שהיו מטיילים שרמזו לי שהם ״בצד שלי״.

הצעות כתיבה של Bloganuary

האם יש לך אפשרות לצמצמם אי סדר בתחום מסוים בחיים? איזה תחום?

להציג את כל התשובות

I think that in my case I can take this question literally today.

I've always been messy, and one would expect that since I lived with a very organized mother I would eventually learn how to be organized – but I think that my mother's way of trying to teach mr to be organized either by nagging or by insisting to do things herself when I didn't do it right away (and more often than not throwing out of at least misplacing stuff which was important to me) simply caused antagonism.

At a certain point I moved out of my parents' house, and had to share rooms with roommates and apartment with flat mates. Naturally they didn't love the clutter and mess and I had to learn to be at least more organized, or at least to keep the mess private.

Therefore I learned to be relatively more organized – but I guess I am still relatively messy, especially since I now live on my own. In the past I was lucky enough to rent my apartments and had to move every 4 – 5 years, and having to pack then unpack gave me a chance to organize my stuff (and even throw some out). But since moving to my own apartment at the end of 2012 I sort of miss that…

So I guess I do ned to handle literal clutter in my life.

אני חושבת שבהיום אני יכולה לכתוב על הנושא באופן מילולי.

אני תמיד הייתי בלגניסטית, ואפשר היה לחשוב שכמי שגדלה עם אמא מאוד מסודרת גם אני אלמד להיות מסודרת בשלב כזה או אחר. אבל אני חושבת שאמא שלי השיכה את התוצאה ההפוכה בכך שהיא ניסה ללמד אותי להיות מסודרת בעזרת נדנודים ואז בכך שהיא היתה מסדרת דברים במקומי כשנמאס לה לחכות שאני אעשה את זה (ולרוב גם זורקת או לפחות מזיזה דברים שהיו חשובים לי למקום שהיה לי קשה למצוא אותם).

בשלב מסוים מן הסתם עזבי את הבית של ההורים שלי והייתי צריכה לחלוק חדרים או דירות עם אנשים חדשים, שמן הסתם לא אהבו את הבלגן שנלווה אלי. לכן הייתי צריכה ללמוד להיות יותר מסודרת, או לפחות כלפי חוץ ולשמור על הבלגן במקומות שבו הוא לא יפריע לאחרים.

לכן למדתי להיות מסודרת יותר, אבל כנראה שאני עדיין בלגניסטית באופן יחסי, סמיוחד עכשיו כשאני גרה לבד. בעבר הייתי עוברת דירות כל 4 – 5 שנים מה שהיה מאפשר לי לסדר את הדברים בזמן האריזה ואז הפריקה (וגם לא פעם לזרוק דברים) אבל מאז סוף 2012 כשעברתי לגור בדירה משלי זה לא קרה, ובמובן מסוים זה חסר לי.

כך שאני צריכה לצמצם את אי הסדר בחיים שלי באופן די מילולי….