בערך 13 שנים לפני שקניתי את הדירה שלי – לא גרתי בבניינים עם שכנים, או יותר נכון לא גרתי בבניינים עם שכנים ישראלים.
כשגרתי כמעט 4 שנים באטלנטה, גרתי בבניינים קטנים עם מעט שכנים – וכידוע אמריקנים נוטים לשמור בקנאות על הפרטיות שלהם ושל אחרים, כך שבקושי יש אינטראקציה עם השכנים אלא אם קורה משהו איום ונורא.
כשחזרתי לישראל גרתי קצת יותר מ 8 שנים בשתי יחידות דיור, ארבע וקצת שנים בראשונה, ואז עוד ארבע שנים בשניה. השכנים שלי היו בעלי הדירה, מה שיכול היה להיות קצת מעיק כשהם רצו מידי פעם לבדוק מה מצב היחידה, אבל לרוב הייתי איתם ביחסים טובים, במיוחד בדירה הראשונה.
ואז קניתי את הדירה בבניין מגורים, בלי לבדוק יותר מידי את טיבם של השכנים. ואיכשהו השכנים בקומה שלי התבררו כפשוט איומים.
בדירה לידי גר זוג צעיר, שהיא היתה חולת ניקיון ברמה שהיא עבדה בחצי משרה כדי שיהיה לה זמן לנקות את הבית בחצי היום השני. היא עצמה סיפרה לי שהיא שוטפת כל יום את הרצפה עם אקונומיקה. נראה היה שבעלה כנראה מרוצה מזה, אבל איכשהו הם החליטו שאני לא מספיק נקיה עבורם ותמיד הריחו סרחון כזה או אחר מהדירה שלי. פעם זה היה זבל, ופעם אחרת זה היה עובש – בכל פעם היה משהו אחר שנדמה להם שהם מריחים, עד כדי כך שהם פעם החליטו לערב את הועד שתלה לי שלט גדול על הדלת באחד הימים שבו התבקשתי לנקות את הדירה באופן שוטף. מכיוון שאני מנקה את הדירה פעם בשבוע, החלטתי להתעלם באלגנטיות מהשלט ולא היה לזה המשך.
בדיעבד הבנתי שכנראה היה מדובר על זוג (או לפחות אישה) שמאוד רגישים לריחות, כנראה ברמה שהיא מאוד גבוהה ברמה קיצונית. למשל התלונה על הריח של העובש קרתה אחרי שהיתה לי נזילה בשירותים של יחידת ההורים, ובאמת היה בקיר קצת עובש. אבל צריך להיות רגישה ברמה של כלב מרחרח סמים כדי להריח את זה מחוץ לדירה כשהשירותים המדוברים היו בקצה השני של הדירה – ועוד להריח את זה דרך דלת הכניסה הכבדה של הבית שלי…
מעבר לזה, יש לי בבית חתולים, ומי שלא מורגל לריח של האוכל ושל ארגז הצרכים שלהם (שהוא כמובן מנוקה בצורה סדירה, ועדיין יש לו קצת ריח) יכול כנראה להרגיש בו.
בסופו של דבר לפני כמה שנים השכנים האלו עברו דירה. לדעתי הם לא מכרו אותה אלא הם משכירים אותה לדיירים שנשארו פה מאז, כך שכנראה עבורם הבעיה לא כזו קשה או אפילו לא קיימת. אני מודה ששאלתי את עצמי האם היה למעבר הזה קשר אלי, אבל מצד שני לא ממש אכפת לי כי ברור לי שאני התנהלתי כראוי.
ואז יש את השכנה מהדירה השלישית בקומה שנמצאת מול הדירה שלי והיא מרוחקת יותר. אני חושבת שאני פחות הפרעתי לה ולבעלה ז״ל כשהוא היה עדיין בחיים, אבל היא יותר התערבה וחיטטה בכל פעם שהשכנים בדירה לידי החליטו שיש להם שוב בעיה איתי, והיא היתה זו שלפעמים היתה ״עושה עניין״. אני כבר התרגלתי שבתקופה שבה הם עוד גרו פה היא דופקת לי פעם בשנה או שנתיים בדלת כדי לספר לי על מה שמפריע לה או לשכנים, ואיך אני אשמה בזה.
אבל גם האינטראקציה שלי איתה ירדה משמעותית כשהשכנים עזבו, לפחות עד אתמול אחה״צ.
כפי שסיפרתי בפוסט הזה, לפני שנתיים עשיתי שיפוץ בחדרי האמבטיה של הדירה שלי, והקבלן היה נוראי. וחלק גדול מהבעיה נבע מכך שהוא והעובדים שלו פשוט התעצלו לפנות חפצים לזבל. למשל במהלך השיפוץ הם היו צריכים להתקין אסלה זמנית, משהו שמאוד קל לסחוב, וגם אותה הם החליטו להסתיר במרפסת השירות של הדירה בזווית שלא אראה אותה.
הבעיה היא שהם החליטו משום מה להשאיר את דלתות הזכוכית של המקלחות הישנות בחדר המדרגות של הבניין (למרות שתאמינו לי שהייתי מעדיפה שאותן הם היו משאירים במרפסת השירות). פניתי לקבלן שיפנה אותן כולל עם צילומים של הדלתות בחדר המדרגות והוא הבטיח שהוא יעשה את זה – אבל כצפוי הוא לא עשה את זה, ובגלל שהתחילה די מהר אחר כך מלחמה הייתי עסוקה בדברים אחרים ולכן לא רדפתי אחריו, ואז שכחתי מזה – וזה נשאר כך.
לפני כמה שבועות השכנה ממול זרקה על זה כמה מילים כשבמקרה היא תפסה אותי במסדרון. היא היתה לחוצה כי הבן שלה המליץ לה לצאת לחדר המדרגות במקרה שתהיה אזעקה של טילים, ואז היא פחדה שבמקרה של פגיעה הזכוכיות ישברו ויפצעו אותה.
אמרתי לה שאעשה עם זה משהו, אבל לא הייתי לחוצה מידי כי חשבתי שהיא בעיקר היסטרית ובעיקר כי באופן שוטף אני עסוקה בדברים אחרים יותר לחוצים עבורי כמו עבודה די שכחתי מזה, והיא כנראה נשארה בהיסטריה שלה והתעצבנה.
אתמול אחה״צ שמעתי את הדפיקות המוכרות בדלת, והחלטתי להתעלם. בעבר עשיתי את זה כבר פעם או פעמיים בעבר – למשל במצב שבו הדפיקות העירו אותי משנ״צ ביום שישי ונרדמתי שוב או שלא הספקתי להגיע לדלת בזמן, ואיכשהו באותן הזדמנויות מה שהיא רצתה להגיד נשכח.
אבל היום זה לא נשכח, ולכן כמה דקות אחר כך שוב היו דפיקות בדלת – וכשהן לא נענו, קיבלתי ממנה שיחת טלפון שבה היא הזכירה שוב את המצב הבטחוני ומה יקרה אם יהיו טילים, ואם הזכוכיות יישברו כשאנשים ירדו במדרגות זה יכול להיות תביעה של מיליוני ש״ח. היא התחילה לקשקש גם על זה שיש אוכל של חתולים ליד הדלת שלי (כשיצאתי אחר כך גיליתי שהיה מדובר על גרגר או שניים של אוכל) ועל הערימה העצומה של העיתונים שיש לי ליד הדלת (3 – 4 עיתונים עבים שהשארתי בחוץ בכוונה לקחת אותם למחזור כשיזדמן לי ולכן לא הכנסתי אותם פנימה). אמרתי לה שאטפל בזה אבל שאני ממהרת לרדת מהשיחה כי אני באמצע ישיבה בעבודה, אבל הפעם ברגע שירדתי מהשיחה איתה פניתי בווטסאפ לגיסתי כדי לשאול אם היא מכירה סבל שיוכל לעזור לי לפחות עם הורדת הדלתות במחיר סביר (וכמובן שכמה שעות אחר כך כשכביכול חזרתי הביתה הכנסתי פנימה את העיתונים והרמתי את שני גרגירי האוכל מהמסדרון).
ואז קיבלתי עוד שיחה ממספר שלא הכרתי. זו היתה יאכנע נוספת מהבניין – אישה מבוגרת שהיא חלק מהועד, ולדעתי היתה כנראה שיחה מקדימה בינה לבין השכנה ממול על המצב, והיא כנראה גם שמעה מהשכנה על זה שהשיחה של השכנה איתי הסתיימה מהר למדי. היא התקשרה כבר עצבנית ואמרה כמה זה חשוב הרבה יותר מהישיבה שלי, ושזה צריך להיות מטופל מייד. אמרתי לה שאני בדיוק בתהליך של בירור מול גיסתי לגבי סבל מומלץ, אבל היא פשוט לא ממש הקשיבה והמשיכה לדבר עד שממש נאלצתי לצעוק עליה שאני עסוקה ושהנושא בטיפול.
בדיעבד אני שואלת את עצמי האם היה מדובר רק על קריזה של השכנה מולי שהחליטה בעזרת החברה מהועד להשתמש בסמכויות של הועד כדי להפחיד אותי, או שאולי קרה משהו מעבר לזה – למשל ביקורת בטיחות של הבניין על ידי חברת הביטוח שטענו שהמצב במסדרון הוא בעייתי, מה שהלחיץ את הועד. הסיפור על התביעה יכול היה באמת להגיע ממקור כזה – אבל גם מהדימיון של נשים מבוגרות ומשועממות.
כמה דקות אחרי השיחה הזו קיבלתי מגיסתי מספר טלפון של מישהו שעובד אצלם בבניין בניקיון שלדעתה הוא יישמח לעשות את זה, ואני מקווה לתפוס אותו לגבי זה. תקשרתי את זה לזו מהועד בווטסאפ כששאלתי אותה מתי מותר לזרוק זבל גדול כדי שזה יתבצע ביום הזה (יש יום אחד בשבוע שבו ניתן לעשות את זה, ואם זבל גדול מהבניין נזרק ביום אחר אז זה עולה בקנס רציני לועד של הבניין).
ברור לי שבבניינים לא יש דרמות כאלו בין שכנים. לאחרונה למשל יש לנו המון דרמות עם שכנה אחת שסובלת מנכות ואיכשהו מחנה את המכונית שלה במיקום שמפריע לשכנים. ברור לי שאלו גם דברים שקורים בבניינים אחרים – למשל עד לא מזמן לאחותי היתה שכנה שהיתה מפחידה מאוד את האחיינית שלי ברמה שהם כבר שקלו לעבור דירה בגללה.
ותכלס הבקשות של השכנה ושל הועד לגיטימיות, ואני בהחלט קצת הזנחתי את הנושא, ויכולתי לטפל בדלתות קודם לכן, ולהבין כמה העיתונים מפריעים לשכנה ממול ופשוט להכניס אותם פנימה.
הבעיה שלי היא עם איך שזה נעשה. כי לאורך השנים קיבלתי תחושה מהשכנה שהאשמה במצב היא תמיד שלי. למשל לפני לא מעט שנים באחת השבתות בבוקר היה במסדרון של הקומה שלנו ריח לא נעים. גם אני הרחתי אותו כשפתחתי את הדלת כשהשכנים דפקו לי בדלת ופנו אלי לגביו – וכמובן שהסברתי להם שאני לא מריחה את הריח הזה בבית אלא רק כשאני יוצאת למסדרון, ואפילו הצעתי להם להכנס אלי הביתה ואז לצאת כדי להבין את זה בעצמם. אבל הם סירבו והתעקשו שהריח מגיע מהדירה שלי. ואני בטוחה שהם המשיכו להאמין לזה גם אחרי ששטיפת הרצפה במסדרון פתרה את הבעיה.
עקרונית כמובן שיכול להיות מצב שבו הריח נבע מהתנהלות לא תקינה שלי – אולי ממשהו שדרכתי עליו ברחוב, או ממשהו שנזל משקית זבל שהוצאתי ולא שמתי לב. ואם הם היו מנסחים את זה כך הייתי מקבלת את הביקורת ומקפידה להזהר יותר.
הם גם לא התייחסו לכמות הפעמים שכשהשכנים הקודמים גרו פה, הייתי מוצאת במסדרון ליד הדלתות שלנו מסטיקים לעוסים או עטיפות של חטיפים של ילדים על הרצפה (ופשוט לא התלוננתי), או את העובדה שבמשך תקופה די ארוכה הם השאירו במסדרון כל מיני בימבות וצעצועים אחרים של הילדים שלהם שתפסו מקום גם ליד הדלת שלי (כנראה כי אחרי שהילדים שיחקו איתם ברחוב הם נחשבו ל״מלוכלכים מידי״ בשביל שהם יכנסו הביתה), או שהילדים שלהם לא פעם היו משחקים עם כדור גם במסדרון ולא פעם פוגעים גם בדלת שלי.
(בדיעבד גיליתי מהשכנים החדשים ששוכרים מהם את הדירה שהם היו צריכים לצבוע אותה כי הקירות היו מלאים בקשקושים של הילדים ולתקן לא מעט דברים אחרים כי הדירה היתה במצב תחזוקתי לא משהו).
לכן אני מרגישה שגם אז וגם היום היחס כלפי היה תוקפני מידי. אפשר תמיד היה לפנות בצורה מנומסת יותר ולא מאשימה ולדבר בצורה נעימה יותר, לפחות בפניה הראשונית.
התיירת המקרית 