אני חברה בפייסבוק בקבוצה של נשים בהייטק, ולאחרונה נתקלתי בשתי הודעות איומות כחלק מהקבוצה.
אחת באמת היתה הודעה בפני עצמה של מישהי שמצאה עבודה לפני בערך שנתיים וחצי או שלוש שמבחינתה זה ״לא מזמן״, והיא התלוננה על זה שנשים לאחרונה כל הזמן ״מקטרות״ על כמה קשה למצוא עבודה, כשלה היה קל למצוא מהר ולקבל כמה הצעות.
נשים ממש התנפלו עליה בתגובות שהיא פשוט לא מקרה מייצג. יש לפעמים נשים (או אולי בעצם נכון להגיד אנשים באופן כללי) עם רמת ניסיון וסט כישורים שהם מספיק טובים כדי למצוא עבודה יחסית בקלות גם בתקופות של משבר. חלק מהנשים שהגיבו שמו לב לזה שהיא באמת חיפשה עבודה כשמצב השוק היה הרבה יותר טוב – בלי מלחמה או משבר כלכלי חמור ברקע, ולכן היא לא מבינה על מה היא מדברת בכלל.
אני חושבת שבשלב מסוים היא נבהלה מהתגובות ופשוט מחקה את הפוסט, למרות שאני מודה שלא ברור לי עד כמה היא באמת הבינה והפנימה עד כמה היא לא ממש מבינה את המצב בשוק, ועד כמה היא פגעה בנשים שהגיבו לה כך.
הפוסט השני שראיתי היה בעצם יותר תגובה לפוסט אחר, ולכן כנראה קיבל פחות תשומת לב.
מדובר על מישהי שכנראה עוסקת בתחום הגיוס ולא בתחומים טכניים, והיא ממש ניסתה להציג את מצב השוק כ״טוב״ (לפחות למי שיש לו ניסיון וכשרון) – כזה שהתהליכים לוקחים בו זמן והם יסודיים יותר כדי באמת למצוא התאמה טובה בין המועמדים לתפקיד. מבחינתה בתקופה שבה השוק היה ״חם״ לא רק שתהליכי הראיונות היו פחות יסודיים, אלא גם שהרבה אנשים ״לא מוכשרים״ הצליחו להתקבל לעבודה, ועכשיו כשהשוק ״חזר לשפיות״ ויש בו יותר תפקידים – אז אותם עובדים גרועים (כולל אלו ש״קל״ להחליף אותם בבינה מלאכותית) יהיו אלו שלא יצליחו למצוא עבודה.
ומבחינתה אם עובדים פוטרו בגלל חוסר הצלחה של החברה – אז צריך לבדוק עד כמה להם היה קשר לזה שהחברה לא הצליחה.
אני לא אומרת שאין משהו מאחורי הדברים שלה. לא פעם כשהשוק ״חם״ – מועמדים באים בהרבה דרישות, לעומת החברות שכל כך צמאות לגייס כל מי שנראה ונשמע טוב שהן לא פעם יגייסו עובדים פחות מתאימים רק כדי לא לפספס מועמד שיכול להיות שהוא טוב.
ואני גם מבינה את התסכול שלה כמגייסת שמועמדים התייחסו אליה ״רע״ בתקופה הטובה יותר, החל משלב הגיוס והמו״מ – וכלה באלו שעזבו מהר את התפקיד כי הם קיבלו הצעה טובה יותר.
אבל במקביל, אני לא הייתי היחידה שהרגישה שיש בדברים שלה הרבה ״האשמת הקורבן״.
קחו למשל את האמירה שמי שלא מצליח למצוא עבודה הוא ״לא טוב״. אופן טבעי תמיד יש עובדים שהם טובים יותר או פחות, וכנראה עובדים שהם באמת מצטיינים לא יתקשו מאוד למצוא עבודה גם בתקופות קשות. אבל בין העובדים הממוצעים לפעמים יהיו עובדים שבהחלט מסוגלים לבצע עבודה – אבל לא יהיה הכי טובים או הכי מרשימים. לכן לא פעם הם לא בהכרח יהיו מושלמים או מדהימים או הכי מרשימים שאפשר, ואז בתקופות קשות יהיה דווקא להם הכי קשה לעבור ראיונות ובמיוחד כשיש בחירה בין כמה מועמדים.
אולי היא הכעיסה אותי כי היא מהאנשים שמכריעים את הגורל שלי – והחלטות בזק כאלו של ״מי שלא הצליח למצוא עבודה בטח גרוע״פוגעות בי כי הן לא נותנות לי הזדמנות להגיע בכלל לראיונות שבהם אני יכולה להוכיח את היכולות שלי לא כי אני לא יכולה לבצע את התפקיד אלא בגלל דעות קדומות.
התיירת המקרית 