הכל התחיל בנפילה שלי ברביעי בערב. הברך כאבה לי לכמה דקות אבל אחרי הנפילה, אבל אז הכאב נרגע די מהר ולכן בהתחלה זה לא הרגיש רציני. אבל אז במהלך הלילה ובבוקר שאחרי – לאט לאט הברך שלי התחילה לכאוב משמעותית.
ואז בחמישי קיבלתי שני מיילים של סירוב לשני תפקידים שונים – הראשון בבוקר, לתהליך שהתראיינתי אליו ביום שני לראיון שני בסבב הראיונות של החברה. ולמרות שידעתי כבר ביום שני שהראיון לא היה מושלם (וגם היו סיבות אחרות שלא התלהבתי מהתפקיד למשל שהוא היה באיזור רחוק מהבית ולא ממש מה שחיפשתי טכנית, וגם דרך חברת קבלן לתקופה בלתי מוגדרת), זה עדיין הרגיש כמו כשלון, במיוחד אחרי שעברתי את סבב הראיונות הקודם לאותו תפקיד בצורה מאוד מוצלחת.
אז בערב קיבלתי מייל סירוב מחברה אחרת שדווקא כן הייתי רוצה לעבוד בה. בחברה הזו היתה לי רק שיחה עם המגייסת כמה ימים לפני כן, וגילינו בשיחה פער טכני מסוים – אבל נראה שהיא התרשמה ממני, ולכן היא רצתה בכל מקרה להתייעץ עם המנהל המגייס לראות אולי הם יוכלו להתגבר על הפער הזה. כשלא קיבלתי סירוב די מהר אחר כך קיוויתי שזה אולי אומר שהם החליטו אולי להמשיך איתי הלאה (או לפחות חושבים על זה), כך שהמייל ניפץ את התקווה הזו.
בין לבין האימיילים גם היה לי ראיון מקצועי בחמישי, שבגלל שאר הדברים שקרו באותו היום לא ממש חשבתי על מה שקרה בו – אבל בהסתכלות בדיעבד הוא הרגיש כאילן המראיין מזלזל בי. קבעו לנו פגישת זום – והבחור לא הדליק מצלמה. הוא פשוט הודיע לי שהוא לא הולך להדליק מצלמה, וזהו (בלי שום הסבר מעבר לזה) – למרות שאני עליתי לפניו לשיחה והדלקתי מצלמה.
החשד שלי היה שהוא המשיך פשוט לעבוד ברקע ולא רצה שאראה שהוא לא מרוכז בי. ישב גם סיכוי שזה קרה כי הוא החליט כבר מראש שאני לא מוצאת חן בעיניו מבחינה מקצועית – או אולי שבגלל שהוא מנהל בכיר, הוא הרגיש נוח להתייחס אלי בזלזול כזה כמשחק כוח.
בראיון עצמו הוא נשמע גם לא מפוקס – תיארתי למשל כמה פרוייקטים שעבדתי עליהם, והוא כל הזמן קטע אותי ושאל: ״אבל מה את עשית בפרוייקט?״ ואני הייתי צריכה כל פעם לענות לו ש״אני עשיתי בדיוק מה שתיארתי – חקרתי את הנושא הזה, או כתבתי את הכלי הזה״.
גם הראיון היה קצר יחסית (בערך רבע שעה מתוך חצי שעה שהקצו לנו) – ובסופו הוא נתן לי מחמאה על מה שתיארתי שנשמעה די מזויפת. יכול להיות שמבחינתו זה היה מנומס, או אולי תגובה בעצם לחוסר הנעימות שלו עם העובדה שהיה ברור לו כבר מתחילת השיחה (או אולי אפילו לפניה) שהוא לא עומד להעביר אותי לשלב הבא.
איכשהו בלילה בין חמישי לשישי נשלח לי מייל מוזר מהחברה הזו, משהו לגבי זה ששווה לי להירשם לשירות שלהם שבו הם ישלחו לי הודעות על משרות שנפתחות. לא נכתב שם שום דבר לגבי הסטטוס של הראיון שלי, אבל לא היתה סיבה שאקבל את המייל הזה אם הראיון עבר בהצלחה ואני עדיין בתהליך מולם.
רק כמה שעות אחר כך נשלח לי מייל כללי שלא עברתי את הראיון. שזה גם מוזר: לרוב חברות ממתינות יום או יומיים לפני שהן שולחות מייל סירוב. זה מין נימוס בסיסי כזה – זה כאילו מראה שהן שקלו וחשבו על הראיון לפני שהן דוחות את המועמד. יש אפילו מצבים שבהם המראיינים דנים ביחד בפורום כזה או אחר (למשל עם המנהלים שלהם, ו / או אנשי משאבי אנוש) על כל המרואיינים שהם ראיינו בשבוע או השבועיים האחרונים, ולפי זה מחליטים עם מי להמשיך הלאה ועם מי לא, גם אם היו ספציפית מרואיינים שלא היו טובים.
מן הסתם אם יש מועמד שממש בלט לטובה – הן לרוב יקדימו ליצור קשר.
אבל המייל האוטומטי עם הסירוב נשלח אלי אחרי קצת פחות מ 24 שעות אחרי הראיון – כלומר כנראה שסומנתי במערכת כמועמדת לא רלוונטית באופן די מיידי אחרי הראיון.
החלטתי לנסח מייל למגייסת מחו״ל שעבדתי מולה, ושאיתה שוחחתי בשבוע שלפני כן. הודיתי לה על ההזדמנות והזמן שלה, ביקשתי ממנה האם אפשר לקבל פידבק על מדוע המראיין חשב שאני לא מתאימה לתפקיד – והאם תהיה לי אפשרות להגיש מועמדות לתפקידים אחרים בחברה, בין אם בטווח הקרוב או הרחוק.
לא פעם האפשרות הזו תלויה בסיבה שבגללה נפסלתי מהתפקיד. יש מצבים שבהם המועמד נתפס בתור מועמד גרוע אובייקטיבית – כי הוא נתפס בתור מישהו שאין לו יכולות לפי איך שהוא התנהל בראיון. זה יכול להיות מישהו שטועה בשאלות מאוד פשוטות או לא מכיר פרטים שהוא אמור להכיר – או למשל נשמע למראיין שהוא עסק במשימות קטנות מידי ושוליות מידי בתפקידים הקודמים שלו, ולכן הוא לא ממש מוכשר.
לפעמים המדדים האלו לא בהכרח אובייקטיביים, כי למשל השאלות שנשאלות בראיונות לא בהכרח משקפות דברים שנעשים בעבודה שוטפת. לא פעם יש מי שאומר שהן בעצם מדמות את סוג הבעיות והתרגילים שבעזרתם סטודנטים לתואר לומדים את הנושא, ולכן למשל לבוגרי תואר קל יותר להתמודד עם שאלות כאלו, כי זה סוג הדברים שהם לומדים דרכם בתואר, לעומת מתכנתים ותיקים שכבר מזמן לא התעסקו עם תרגילים כאלו.
כמובן שאפשר לתרגל בעיות כאלו, אבל לא פעם יש כזה מגוון של בעיות (ושכל שינוי קטן בהגדרות שלהן יכול לשנות לחלוטין את הפתרון) שדי בלתי אפשרי לכסות את כולן, ולא פעם נוצר מצב שאנשים שיודעים לעבוד טוב פשוט מסתבכים עם שאלה מסוג כזה או אחר.
באותה מידה לפעמים ניסוח לא נכון של קורות החיים או פרשנות לא נכונה שלהם מצד המגייסים – יכולה להוביל למצב שבו הניסיון של המועמד נשמע לא טוב, למרות שהוא בעצם יכול להתאים. לא פעם חוסר ההבנה הזה יכול לקרות דווקא בזמן ראיון – ואז המראיין כל כך ״אנטי״ שהוא לא מקשיב למועמד.
מצד שני, יש מצבים שבהם חוסר יכולת להתמודד עם שאלות או קורות חיים גרועים מעידים על בעיה אמיתית, ואלו באמת מועמדים שהחברה כנראה לא תרצה לראיין שוב – אלא אם הם ישפרו משמעותית את הניסיון והיכולות שלהם.
לחברות אין כמובן דרך טובה לדעת להבחין בין שני המצבים, ולכן הן תמיד מניחות שאם מישהו היה גרוע – אז זו האפשרות השניה, כי הן לא רוצות לקחת את הסיכון שבלגייס מישהו כזה. אבל לא מעט מהן מאפשרות להתראיין מחדש תוך תקופה מסויימת – כשלחלקן ממש יש מדיניות של הגשת קורות חיים אחרי משהו בין חצי שנה לשנה כתלות בחברה.
לפעמים גם אם יש מדיניות רשמית על פרק זמן מינימלי – החברות לרוב שומרות סיכומי ראיונות לתקופה כזו או אחרת, ואם הרושם היה גרוע ייתכן שמראיינים עתידיים יראו אותו ועדיין יסרבו לזמן את המועמד לראיון.
אבל יש מצבים אחרים שבהם אפשר לראות שהמועמד טוב, אבל משהו בפרופיל שלו לא בהכרח מתאים לתפקיד הספציפי – למשל יש לצוות דרישה מסוימת לתפקיד המסוים הזה שאין לו, כבל הוא יכול בקלות להתאים לצוות אחר שבו אין את הדרישה הזו. לכן במצב כזה יש סיכוי שהחברה לא תגביל את הזמן שבה הוא יוכל להגיש מועמדות למשרות אחרות, ואולי אפילו המגייסות עצמן יחפשו עבורו משרות רלוונטיות.
לכן היה לי חשוב לדעת מהמגייסת איפה אני עומדת לגבי הפסילה.
לא שמעתי ממנה, מה שנשמע סביר לאור העובדה שכתבתי לה בשישי אחה״צ. אמנם היה מדובר על עובדת אירופאית, אבל חפי מה שהבנתי יכול להיות שהיא יצאה מוקדם (משהו שנפוץ באירופה בקיץ בסופ״שים) – וגם אם היא קראה את המייל ותרצה לתת לי פידבק, היא כנראה תרצה לשוחח עם המנהל שפסל אותי לפני שהיא חוזרת אלי, והוא כמובן לא נמצא במשרד בשישי אחה״צ.
כן היה גורם אחד של חדשות טובות בכל הסופ״ש הזה.
הברך שלי כבר פחות או יותר חזרה לעצמה. היא לא 100% בסדר, אבל בערך 95% בסדר – והיא כך מיום שישי בערב פחות או יותר. אתמול יצאתי לחדר כושר ואפילו עליתי קצת במדרגות (למרות שלא עשיתי תרגילים עליה), ואמנם הברך הרגישה קצת יותר רגישה לאורך היום אבל התאוששה במהלך הלילה.
התיירת המקרית 