אני חושבת שאם הייתי גרה בארה״ב, הייתי בוחרת במפלגה הדמוקרטית, למרות שיש לי בעיה קשה עם האגפים היותר קיצוניים שלה (לא רק ביחס נגד ישראל אלא גם בשלל הדעות האחרות בכל נושא שהוא).
לכן בהרבה מובנים, אני חושבת שבמצבים שבהם שוחחתי עם אנשים מארה״ב או מערב אירופה על הנושא – הייתי יחסית ״קלה לעיכול״ כי הם גילו שבעצם הדעות שלי לא מאוד רחוקות מאלו שלהם, ובשיחה הצלחתי לא פעם לגרום להם להקשיב לכמה עובדות שגרמו להם לבחון את הדעות שלהם לגבי הנקודות שבהן לא הסכמנו.
יש למשל קבוצת פייסבוק אמריקנית של כותבים ליברלים שאני משתתפת בה לפעמים, שמידי פעם מפרסמת פוסטים על מה שקורה פה באיזור – כמובן מנקודת מבט שבה ישראל היא הרעה והפלסטינים הם הטובים. גם אחרי האירועים של השביעי באוקטובר, עוד לפני שהמלחמה התפרצה במלוא כוחה – הגישה של האתר היתה שנכון שאולי ההתקפה היתה אלימה, אבל היא קרתה בקונטקסט שבו יש ״כיבוש״ ש״מדכא״ את הפלסטינים וצריך לראות את המצב מנקודת מבט שבו הפלסטינים ״מחויבים״ לבצע התנגדות אלימה כדי להשתחרר מעול הכיבוש. יש בקבוצה מהסוג הזה כמובן קיצוניים שמבחינתם כל יהודי ובמיוחד כל ״ציוני״ הוא השטן, כל הפלסטינים הם מלאכים (היתה שם מישהי שממש כתבה לי שמבחינתה כל הפלסטינים הם אנשים טובים) – ואין שום דרך בעולם לשנות את דעתם. אבל עם רבים מהמשתתפים הצלחתי לא פעם ליצור דיון שבסופו גם אם לא הסכמנו על הפרשנות של כל הפרטים של אירועים שקרו בין ישראל לפלסטינים – הסכמנו שהמצב הוא לא פעם מורכב יותר ממה שנראה על פני השטח, ושלפלסטינים ולהתנהלות שלהם יש חלק מסוים בבעיות שהם סובלים מהן.
ויש כמובן את הטיולים שבהם טיילתי, שבהם לפעמים יצא לי לפגוש אנשים בעלי דעות מאוד מוצקות על ישראל. למשל כבר בשעה או השעתיים הראשונות שלי בטיול בניו זילנד, ניגשה אלי מיוזמתה אישה הולנדית מבוגרת ששאלה אותי אם אני ישראלית, וכשעניתי בחיוב – היא מיד סיפרה לי שהיא היתה בביקור מאורגן בשטחים כדי לראות מה המצב שם.
אני מניחה שהיא ציפתה לאיזשהו ויכוח או אי הסכמה מצידי, לא במובן של לגרום לי לעוף מהטיול אבל כן ברמה של לגרום לי לאי נוחות מסוימת בגלל הנושא הפוליטי. אני חושבת שהיא קצת הופתעה שלא ניסיתי לשכנע אותה שמה שהיא שמעה בסיור זה שטויות ושפלסטינים הם רק טרוריסטים רצחניים, אלא שבעצם התעניינתי בחוויה שלה ובמה היא למדה דרכה – ובעצם כך היא גילתה שהדעות שלי לא רחוקות מאוד מאלו שלה. אני חושבת שעצם העובדה שהיא גילתה את זה מהר מאוד לא רק שמנעה מאיתנו להיכנס לדיון סוער, אלא גם גרמה לה לרדת מהנושא הפוליטי ולשכוח ממנו די מהר, והיחסים בינינו היו ידידותיים לאורך כל הטיול.
ברור שגם פה היו מידי פעם מצבים שבהם היו אנשים שהעדיפו לא להגיע לעימות אלא פשוט להתבצר בדעות שלהם. היה לי בזמנו למשל מדריך כזה בחלק מטיול מאורגן שבו השתתפתי בארה״ב שלאורך הטיול התייחס אלי בצורה גרועה, ובדיעבד אני חושבת שגם ייתכן שהיה פן אנטישמי מסוים ביחס שלו כלפי (הוא נתן לי פעם אחת לטגן ספציפית בייקון לאחת מארוחות הבוקר שלנו, אבל כשהתפניתי לטגן משהו אחר הוא פתאום אמר שהוא מעדיף לטגן את זה בעצמו). אבל באותו רגע לא קלטתי שיש בעיה כי רק אחרי שהטיול הסתיים הוא אמר משהו לגבי זה שהוא שונא את ישראל.
באותו רגע מטיילת אוסטרלית שהייתי מיודדת איתה דאגה לנטרל את הסיטואציה בכך שהיא הרחיקה אותי מהמקום – לא ברור לי אם היא חששה שאני אתחיל להתווכח איתו, או שהוא יתעקש להתווכח איתי, ואני לא ארצה להשתתף בדיון כזה. זה לא ממש הפריע לי כי היה ברור לי שאין לי עניין להיכנס לדיונים אם מישהו שהיה ברור לי שלא יקשיב, אבל עובדתית הבעיה היתה קיימת.
במקרה יצא לי לחפש את אחד המטיילים שהיה איתי בטיול כשרציתי לכתוב משהו לגבי רשומה אחרת – ואז במקרה המשכתי קצת להיכנס לעמודים של מטיילים אחרים שהיו איתי בטיול.
אחד מהם היה בחור נחמד מאוד מלוס אנג׳לס שאמנם לא היינו מיודדים או משהו, אבל הוא כן היה חביב אלי מאוד, ויצא לנו קצת לדבר. אבל כשהתחלתי לעבור על העמוד שלו – ראיתי לא מעט פוסטים ממש מהימים האחרונים שמדברים על כך ש״הקולות והמיסים שלכם (האמריקנים) משמשים לרצח עם בעזה״, ועל ״קמפיין ההרעבה המכוון של ישראל״.
אני מניחה שאני כמו חלק גדול מהקוראים בבלוג (למרות שברור לי שלא כולם) תומכת בהפסקת המלחמה כי אני חושבת שאין בה יותר תועלת. אני גם חושבת שאין צדקה בהמשך המלחמה כי ההרוגים הם כיום בעיקר אזרחים ולא חברי חמאס, וגם המשך הרג מחבלים בודדים לא משרת את היכולת של ישראל להרתיע התקפות עתידיות.
אבל אני חושבת שהיחס למלחמה כאל ״רצח עם״ היא בעייתית בין השאר כי המלחמה התחילה מסיבות מוצדקות – ושלחמאס יש כמובן חלק משמעותי במצב שנוצר בעזה בכך שהם בונים את המסתור שלהם מתחת למטרות אזרחיות, והם אלו שלא מאפשרים לא פעם חלוקת מזון מסודרת לאוכלוסיה.
ואני מתלבטת האם לפנות לבחור או לא כדי ליזום שיחה. מצד אחד הוא נחמד וברור שהוא אדם מאוד אינטליגנט – אבל מצד שני אני לא יודעת אם הוא יקשיב למישהי שהוא בקושי מכיר שטיילה איתו לפני שנתיים.
איך הייתם מגיבים לסיטוציה הזו?
התיירת המקרית 