התיירת המקרית

בשבת חגגנו לאבא שלי יום הולדת שמונים. אמא שלי הזמינה מקום במסעדה נחמדה ברעננה בשם ״מקום בלב״ שבה היה חדר פרטי כדי שנוכל לחגוג בשקט. החדר היה שלנו לשלוש שעות, היתה בו טלוויזיה שעליה הקרנו מצגות, כולנו הקראנו ברכות, ה״נכדים״ סיפרו בדיחות קרש על סבים, והאוכל היה טוב והוגש בנדיבות רבה.

באמצע המסיבה התחלתי להרגיש כאב ראש שהתברר בתור מיגרנה, שמשום מה החמירה ברגע שהגעתי הביתה ונכנסתי למיטה, למרות שלרוב המיגרנות שלי לא כאלו חמורות או ארוכות.

הסבר קצר: יש לי מיגרנות בתדירות יחסית נמוכה, והן לרוב לא קשות וקצרות ועוברות תוך כמה שעות, ולא פעם אם אני מצליחה לשנ״צ שעה או שעתיים, המיגרנה עוברת.

אבל הפעם לא הצלחתי להרדם ובמקביל המיגרנה החמירה – אז בשלב מסוים לקחתי כדור נגד כאבים, ואחרי שעה הם פחתו מספיק כדי שאוכל להרדם מוקדם, וחשבתי שהבעיה נפתרה.

---

ביום ראשון התעוררתי בלי כאב ראש – אבל עם תופעה מדאיגה אחרת: הלב שלי התחיל לדפוק בקצב מדאיג. זה היה קל כשקמתי כי להתחיל להתארגן, אבל זה הפך להיות חריף במיוחד כשיצאתי מהבית לכיוון חדר הכושר והייתי צריכה ללכת לתחנת האוטובוס – ואז להיכנס לחדר הכושר מתחנת האוטובוס.

אבל מה שבאמת גרם לי הבין שלא יהיה אימון היום היו המדרגות בחדר הכושר – קומה אחת שלאחרונה התחלתי להרגיש שנעשית לי קלה יותר ויותר לעלות בה, אבל הפעם פשוט גרמה ללב שלי לדפוק ברמה שכבר התחלתי לחשוד שאולי קורה פה משהו לא תקין ברמה שבה אני צריכה ללכת לראות רופא.

הרבה מאוד רופאים לא אוהבים שהפציינטים שלהם מתייעצים עם ״דוקטור גוגל״, אבל לפעמים האינטרנט יכול בהחלט לתת פתרונות, במיוחד צ׳טים שונים – שבכל שאלה רפואית ששאלתי אותם עד כה נתנו כמה אפשרויות למה כל מחלה יכולה להיות – וגם שמה דגש על לתת לא מעט סימנים על מתי, ראוי, ואפילו מומלץ לפנות לרופא.

במקרה הזה אחת האפשרויות שהצ׳ט הציע היה באמת התייבשות – ולי זה הסתדר עם כמה דברים, כמו למשל העובדה שבאמת לאחרונה שמתי לב לזה שאני לא שותה כמו בעבר. או למשל שהעור בגב והרגליים שלי יבש ומגרד המון לאחרונה מיובש, משהו שלא קרה לי בשנים קודמות (והצ׳ט אושש שיכול מאוד להיות קשור לכך שאני לא שותה מספיק). וכמובן שגם המיגרנה כנראה היתה סימן לכך, כי היו לי בעבר מיגרנות כשלא שתיתי מספיק, והחומרה שלהן לא פעם היתה מקבילה לרמת החומרה של ההתייבשות.

אחרי שתיה של משהו בין ליטר וחצי לשניים אחר כך, כבר הרגשתי כרגיל לחלוטין כשקמתי מהמקום, למרות שכמובן שהמשכתי לשתות יותר לאורך כל היום, ואני חושבת ששתיתי משהו בין 4 – 5 ליטר מיל בסה״כ (פלוס גם שני משקאות חלבון של 350 מ״ל כל אחד, שהפעם בחרתי לא לשתות בטעם קפה כי קפה משתן).

היום אני כבר מרגישה בסדר לחלוטין, לפחות פיזית. נפשית כן מפריע לי משהו מאוד ספציפי: העובדה שהעדפתי להתייעץ עם האינטרנט במקום לשוחח עם רופא. אני מניחה שגם רוב הרופאים באופן עקרוני היו מעדיפים שהמטופלים שלהם היו מגיעים אליהם במקום לחפש פתרון באינטרנט, במיוחד במצב שיכול היה להיות מצב חירום רפואי.

אבל פשוט לא בא לי להתמודד עם התגובות של הרופאים להשמנה שלי. כן, הם צודקים שהשמנה מסוכנת (ולכן אני עובדת לאט לאט על לרזות) אבל חלקם גם מנסים להפחיד יותר מידי ו / או לשלוח אוטומטית לניתוחי קיצור קיבה שלא בא לי להתווכח איתם לגבי ההתאמה שלהם עבורי.

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

אני מקווה שטליק יסלח לי על כך שהכותרת שלי לא תואמת את זו של הטור בלוג השרביט החם – בין השאר כי מאוד מפריע לי השימוש בשם ״רפואה טבעית״ כתחליף לרפואה האלטרנטיבית. הרפואה הקונבנציונלית היא לא בהכרח פחות טבעית לגוף שלנו מאשר הרפואה האלטרנטיבית.

אנשים נוטים למשל לשכוח שאנטיביוטיקה למשל היא תרופה לחלוטין טבעית – היא התחילה מחומרים שפטריות ייצרו נגד חיידקים. הנ״ל לגבי הרבה תרופות אחרות שמשרתות אותנו בימינו.

ההבדל המשמעותי בין שני סוגי הרפואה נובע מכך שהרפואה הקונבנציונלית היא רפואה מבוססת מחקר. המחקרים מאחורי כל תרופה הם לפחות בתיאוריה מקיפים מאוד – בודקים את היעילות שלה לעומת תכשירים שלא מכילים חומר פעיל, משווים את הטיפול לטיפולים קיימים – וכמובן בודקים את התכשיר מבחינת בטיחות. הבדיקות האלו נעשות בהיקפים גדולים ומתחילות על בעלי חיים ורק בשלב מאוחר יותר לבני אדם.

הרפואה האלטרנטיבית לעומת זאת מבססת את התיאוריות שלה על רעיונות שלא בהכרח נבדקו בסדר גודל גדול, אלא על משהו שבמקרה הטוב נבדק על קומץ אנשים, אם בכלל. זה פשוט רעיון שלמישהו איפשהו נשמע ״הגיוני״ והפך לתורה רפואית שלמה.

לא פעם טיפולים כאלו נחקרים, והיו כבר מקרים שבהם טיפולים אלטרנטיביים הוכחו כיעילים במקרים מסוימים – והם הפכו לטיפולים שמקובלים גם ברפואה הקונבנציונלית. לא פעם הרפואה הקונבנציונלית תקבל גם טיפולים שהם לא יעילים בהכרח אבל גם לא מזיקים, מתוך הבנה שלעיתים יש לטיפול גם אפקט פסיכולוגי מסוים שמקל על החולים.

הבעיה היא כמובן שלא פעם לא רק שהטיפולים שהרפואה האלטרנטיבית מציעה לא יעילים – אלא הם עלולים להזיק, בין אם הם מפריעים לטיפולים של הרפואה הקונבנציונלית לעבוד, ובין אם הם גורמים לנזקים בפני עצמם.

יש למשל אנשים שמוותרים על טיפול קונבנציונלי בגלל הבטחות של על מיני שרלטנים שעוסקים ברפואה אלטרנטיבית ומבטיחים להם ריפוי שלא הולך לקרות. ממש כמו שלמשל כל מיני ״ניקויים״ תזונתיים כמו למשל צום מיצים או חוקנים יכולים לפגוע בתהליך העיכול של הגוף, או לגרום למחסור באלקטרוליטים וחומרים מזינים אחרים, במיוחד אם ממשיכים איתם לאורך זמן.

אני אישית לא מאמינה ברפואה אלטרנטיבית, אבל חושבת שטיפולים שאין בצידם נזק יכולים בהחלט לשמש לצד טיפולים קונבנציונליים אם הם עוזרים למטופלים מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם מצבם הרפואי.

---

כמבוגרת אני מבינה שרופא המשפחה שלנו כשהייתי ילדה היה כנראה מאמין גדול ב״רפואה טבעית״ שכזו, ולמשל נתן פעם לאבא שלי מתון למשקה מוזר להורדת חום במקרה של מחלות שונות. מצד שני, כשהיה צריך הוא כן נתן לנו אנטיביוטיקה או טיפולים דומים.

כבר לא מעט שבועות התרגלנו לטקס (תרתי משמע) שבו חוזרים כמה חטופים לארץ במהלך שבת בבוקר.

אמנם אני מניחה שלא נתגעגע לטקסים המבזים של החמאס במהלך כל שחרור כזה, אבל אני חושבת שהשגרה של השחרור כולל החדשות על מי ישוחרר, ההמתנה לשחרור ולחזרה של החטופים ארצה, והעדכונים על המפגשים המרגשים שלהם עם המשפחות ומצבם הבריאותי (למרות שהצלמים נוטים להדחף למפגשים האלו בצורה מוגזמת).

ישראל רשמית רוצה להמשיך כמה שאפשר את השלב הראשון של העסקה שכולל הפסקת אש זמנית ולא דורשת נסיגה מוחלטת של ישראל מעזה. אני מניחה שזה נובע מהרצון של ביבי מצד אחד לשחרר כמה שיותר חטופים – ומצד שני לא לעצבן את ה״חברים״ שלו לקואליציה שמצפים שהוא יחזור ללחימה לפני שנגיע למצב שבו יש נסיגה מוחלטת מעזה (שאז כנראה נראה להם שהסיכוי לחזרה ללחימה ירד בצורה משמעותית, ואפילו ייעלם לחלוטין).

אבל כמובן שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות – במיוחד כשברור לביבי שהרוב המוחץ של הישראלים מעוניין בחזרה של כל החטופים, ושכנראה גם רובם לא רוצים להיכנס למלחמה בלתי נגמרת בעזה. וברור לו, ל״חברים״ שלו בקואליציה וגם לנו שלא הולך להיות ״נצחון מוחלט״ על החמאס. הרי ברור לכולנו שמה שה״חברים״ רוצים זה ליישב מחדש את רצועת עזה, ואם אפשר ״על הדרך״ גם להרוג או לגרש כמה שיותר פלסטינים (העיקר שהם יצאו מתחומי ״ארץ ישראל השלמה״ שלהם) – אז מה טוב.

נותר רק לקוות שלטראמפ יש אינטרס לשקט איזורי במזרח התיכון כדי לשמור על מחירי נפט נמוכים, ולא יאפשר לביבי להיכנס שוב למלחמה – בין אם מדובר על רצועת עזה או הצפון, ובין אם מדובר על מלחמה בחזית חדשה מול מצרים או טורקיה שביבי מנסה לעורר. ושמעבר לאי התחלת מלחמה – ישוחררו גם שאר החטופים בהקדם האפשרי.

אחד המסלולים הידועים בפארק שנמצא ממש לפני הנקודה שבה הכביש סגור לתנועת מכוניות נקרא Savage River.

מדובר על מסלול יחסית קל בפני עצמו (למרות שהוא מתחבר גם למסלולים אחרים ומאתגרים יותר שעוברים בהרים סביבו), והוא גם לא ארוך במיוחד.

אני ורבים אחרים בחרנו ללכת במסלול הזה ביום הראשון שבו הגענו לפארק, אחרי שביקרנו במכז המבקרים ואכלנו בסביבתו ארוחת צהרים. המסלול גם היה יחסית קרוב לאתר הקמפינג שלנו – שאליו היה אפשר ללכת ברגל, אבל גם יש שירות הסעות שעצר מחוץ לאתר הקמפינג שלנו.

כתבתי על שירות האוטובוסים שנכנס לפארק עצמו – אבל יש גם שירות של אוטובוסים שנוסע לאורך כביש הפארק שנגיש למכוניות ואוטובוסים חיצוניים. בניגוד לאוטובוסים שנכנסים לפארק שהם בתשלום (ובעבר התשלום היה בהתאם לנקודת הסיום של האוטובוס בתוך הפארק), האוטובוסים שנוסעים באיזורים המשותפים הם בחינם.

יש קו שמוביל לאורך הכביש עצמו עד נקודת הכניסה לאיזור המוגבל בפארק (שבו גם יש כניסה למסלול של הנהר), אבל יש גם כמה קווים נפרדים שמובילים לשלוש נקודות עקרוניות בתוך הפארק עצמו: מרכז המבקרים, האיזור שבו יש שירותי מכולת, כביסה ומקלחות – ו״תחנת האוטובוס״ של הפארק ממנו יוצאים לא מעט מהסיורים (למרות שחלקם גם עוצרים מחוץ לאתרי הקמפינג השונים, אבל לא בהכרח כולם).

אמו של החטוף מתן צנגאוקר, עינב, ידועה כאחת האמהות הלוחמות עבור החטופים, אבל קולו של ירון, אביו של מתן, לא נשמע עד לאחרונה כשירון טען שההתנהלות של עינב פוגעת בשחרור של מתן ושהיא ״מעלה את המחיר״ של השחרור שלו בכך שהיא נלחמת בצורה כזו בולטת ופומבית לשחרורו.

אבל מסתבר שהעניין הפך למעין אופרת סבון שבה אחותו של מתן, נטלי, מספרת על כך שירון לא תפקד כאבא לה ולמתן כבר המון שנים.

התגובות בפייסבוק על הכתבה? שנטלי ומתן כביכול סבלו מ״ניכור הורי״. שזה אומר מצב שבו אחד ההורים (האמא במקרה הזה) גורם לילדים להרתע מההורה השני כי ההורה הנוכח יותר ״מלכלך״ על ההורה השני בעזרת שקרים או הגזמות די גדולות של המציאות.

מה האמת פה? האם ירון הוא אב מזניח, או שעינב אמא מלכלכת שפגעה במערכת היחסים של הילדים עם ירון? כנראה שאי אפשר לדעת. במציאות כמו במציאות, כנראה שיש פה שילוב של כמה גורמים, והאמת מאוד תלויה בנקודת המבט של מי שמציג רותה.

התחושה שלי היא שמישהו מנצל את ירון (האבא) מסיבות פוליטיות כדי להתנגד לפעולות של עינב, וכך מתגלה מחוסר ברירה ״הכביסה המלוכלכת״ של המשפחה.

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

או לפחות החלק הראשון של המשפט הוא הנושא של השרביט החם. החלק השני הוא תוספת שלי שקשורה למה שמוטי כתב בפוסט שהוא העלה כהצעה לכתיבה.

יש לדעתי בכל שפה שיבושי לשון משלה, שלא פעם מגיעים מסלנג או ״דיבור רחוב״, לעיתים קרובות של שפה של קבוצה תרבותית מסוימת. לא פעם, מה שמתחיל כשגיאה או שיבוש הופך בעצם לחלק מהשפה המדוברת ובסופו של דבר מאומץ באופן רשמי לשפה כדיבור ״נכון״.

בעיני (למרות שאריק כנראה לא יסכים עם האמירה), זה חלק מהיותה של השפה – שפה חיה ומדוברת. ושפה כזו היא שפה שמשתנה לאורך זמן ומתאימה את עצמה גם לתקופה שבה היא מדוברת (הרי שפת התנ״ך למשל לא בהכרח התאימה לדרישות השפה בתקופה שבה אליעזר בן יהודה החיה אותה, ממש כמו שהשפה שבן יהודה החיה לא עומדת בדרישות השפה כיום של עולם שהוא הרבה יותר טכנולוגי).

אולי במובן מסוים כל תקופה מביאה איתה ניב חדש של השפה, שאוצר המילים שלו, חוקי הדקדוק שלו, ואפילו המבטא שלו תלוי התקופה ודובר.

כפי שניתן להבין, אני יותר סלחנית מאשר מוטי או אריק לשיבושי לשון (וגם דקדוק) שונים, ואני חושבת שהם חלק בלתי נפרד משפה חיה ונושמת. שפה שבה אנשים לא היו משבשים מילים וביטויים – היתה שפה שכנראה לא נמצאת בשימוש יומיומי, ממש כמו העברית בתקופה שבה היהודים חיו בגולה ומבחינתם ״שפת הקודש״ דוברה רק במסגרת לימודי התורה או הגמרא, לא משהו שחלילה חושבים אותו חלילה בשירותים או משתמשים בו בסיטואציות אחרות של החיים.

אתמול בשעות הערב המאוחרות הועברה לישראל גופה נוספת של אישה, שהתברר שהפעם אכן היתה גופתה של שישי ביבס.

אנשי המכון לפתולוגיה רפואית עבדו במהלך הלילה (ועוד שישי בלילה) כדי להגיע לזיהוי ודאי של הגופה שלה. על זה הם ראויים לכל הכבוד שבעולם.

מעבר לזה, מהבדיקות שלהם עלתה מציאות איומה, שבה הפלסטינים רצחו את שלושתם באופן מכוון (הילדים נרצחו על ידי חניקה בידיים) ואז התעללו בגופות כדי שהן יראו כאילו הם נהרגו בהפצצת חיל האוויר.

לפי תארוך המוות של שירי, אריאל וכפיר – נראה שהם נרצחו בתקופת הסכם הפסקת האש הראשון בנובמבר 2023, למרות שאין כמובן דרך לדעת האם הם נרצחו יחד, או האם שירי נאלצה לצפות בזמן שילדיה נרצחו מולה. באותה תקופה כשהוחזרו לא מעט ילדים ונשים חטופים לארץ, רבים התפלאו למה שירי, כפיר ואריאל לא הוחזרו אפילו כחלק מהפעימה הראשונה של אותו הסכם. בדיעבד אני תוהה עד כמה החמאס עיכב את השחרור שלהם כלוחמה פסיכולוגית – ואז החליט לרצוח אותם כדי לדמות את המוות שלהם כאילו הוא נגרם מהפצצה, גם כלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל אבל בעיקר בתור תעמולה אנטי ישראלית.

אלו ימים קשים לכולנו, שגם החזרה המשמחת של שישה חטופים חיים היום לא יכולה לחלוטין לבטל את הקושי שלה. ועומדים לעבור עלינו עוד ימים קשים שבהם יוחזרו לנו עו חטופים שנרצחו במהלך השבי שלהם בעזה. וחשוב לי לכתוב שהמוות שלהם עצוב וקשה ממש כמו זה של בני משפחת ביבס.

וכמובן שיש את חוסר הוודאות האם ישוחררו עוד חטופים, במיוחד אלו שעדיין חיים – בהמשך הדרך, או שממשלה תדרוש לחזור ללחימה ותשתמש במותם האכזרי של בני משפחת ביבס בתור התירוץ לכך.

התעוררתי במקרה בארבע לפנות בוקר רק כדי לראות את החדשות: הגופה של עודד ליפשיץ זוהתה תוך כמה שעות אתמות, וגם הגופות של פיר ואריאל זוהו והם נרצחו בשבי של החמאס – אבל הגופה הרביעית שנשלחה היא לא של שירי, וגם לא של אף חטופ/ה מוכר/ת אחרת.

במקביל, אתמול בערב התפוצצו כמה מטעני חבלה באוטובוסים באיזור חולון ובת ים. מתסבר שהם היו אמורים להתפוצץ היום בבוקר בשעות העומס של התחבורה הציבורית, אי שם סביב 9 או 10 בבוקר – אבל איכשהו שניים מהם התפוצצו בטעות בערב, וזה גרם לגילוי מוקדם של עוד כמה מטענים באוטובוסים.

במקביל, קראתי כמה שמועות ברשתות החברתיות – החל מהעובדה שהארון שכביכול הכיל את גופתה של שירי ביבס נמסר נעול ועם מפתח לא נכון, ובמקביל על כך שנמצא מטען חבלה נוסף בפארק המים ימית 2000, מקום בילוי אהוב של ילדים (למרות שזה באמת נשמע קצת מוזר עם גל הקור הצפוי בסופ״שׁ הקרוב).

והיה לי ברור שמשהו מוזר קורה כשאתמול בערב כשנאמר שראש המכון לרפואה משפטית היה אמור לצאת בהצהרה ב 19:00 שנדחתה ברבע שעה – ואז בהצהרה עצמה הוא סיפר רק על הזיהוי של עודד ליפשיץ. אני חושבת שלא הייתי הישראלית היחידה שחשבה שהוא כינס את מסיבת העיתונאים כדי להוציא הודעה רשמית על בני משפחת ביבס, ולכן כבר היה מורגש שמשהו חריג קורה – רק לא היה ממש ברור מה.

קשה לי בשלב זה להאמין שכל זה היה טעות מצד החמאס שפשוט התבלבל בין גופות, ורק במקרה שלח גופה לא נכונה.

וזה מפחיד. גם בגלל חוסר הודאות לגבי גורלה של שירי. גם כי העובדה שנאמר שהילדים ״נרצחו״, כלומר סתירה לכך שהם נהרגו בהפצצות של ישראל. אבל זה בעיקר מפחיד אותי כי זה כנראה ישפיע על המשך העיסקה – כשיש בעזה עדיין חטופים שהם בחיים, וסובלים מכל רגע במנהרות, וחייהם בסכנה מכך שהם נשארים שם עוד ועוד.

ואני חושבת על המשפחות – גם של החטופים שהיו אמורים להשתחרר בפעימה השניה, אבל במיוחד אלו שרשמית עדיין אמורים להשתחרר מחר (בשבת), וכמה הם חוששים שאחרי שניתנה להם התקווה שבני המשפחה שלהם ישוחררו, והתקווה הזו נגזלת מהם שעות ספורות לפני שזה קורה.

אין לי מושג מה יקרה הלאה, ואיך זה ישפיע על המשך העסקה או אפילו המשך הפסקת האש. אני לא רוצה לחשוב על מה עובר על המשפחה המורחבת של שירי ושל הילדים לאור החדשות המזעזעות.

אתמול (שלישי) בערב פורסמה הכתבה הבאה על כך שמחר (חמישי) במסגרת פעימת החללים שיחזרו לארץ – החמאס טוען שיוחזרו גופותיהם של שירי, אריאל, וכפיר ביבס. כתבות דומות התפרסמו במעריב ובהארץ.

בשלב זה בני המשפחה אומרים שהם לא קיבלו שום הודעה רשמית על כך, וכנראה שהודעה כזו יכולה רק להתקבל אחרי שהגופות יוחזרו לארץ ותערך בדיקה יסודית שבה יוודאו את זהותן של הגופות. ובדיקה כזו מן הסתם תתבצע כדי לוודא שבאמת נקבל גופות של חטופים ולא של הרוג פלסטיני כזה או אחר.

אבל למרות שכמובן אי אפשר לדעת שום דבר בוודאות עד שלא נקבל הוכחה רשמית לאמירות הללו – יש לי תחושה שכנראה בסבירות גבוהה שיש אמת בדברים.

קודם כל, עצם העובדה שמקדמים במקביל לשחרור החטופים החיים את החזרת הגופות ואפילו מקדימים את החזרה של מי שנהרגו על פני חטופים שעדיין בחיים שהם חלק מהפעימה הנוכחית – מעיד כנראה על החשיבות של מי שמוחזר כשהוא כבר לא בין החיים. נכון שכל החטופים חשובים – אבל אני חושבת שבני משפחת ביבס נגעו בכולנו וזה נושא שחשוב לסגור במהרה, במיוחד עבור המשפחה בכלל וירדן ביבס בפרט – אבל גם עבור הציבור.

גם עצם העובדה שהתקשורת יוצאת בהכרזות מאוד מפורטת (גם אם באמת חשוב לכולם לציין שבשלב זה ההכרזה היא מטעם החמאס ולא עובדה ודאית) כנראה נועדה לעזור להכין את הציבור לבשורה. ויש פה חשיבות להשלמה הדרגתית עם המציאות כדי לא לקבל ״בום״ גדול של הלם אם וכשהגופות יזוהו מחר.

ליבי כמובן עם המשפחה שהשעות והימים הקרובים כנראה יהיו לה קשים. ואי אפשר להכחיש את העובדה שייתכן מאוד שעדיין מדובר על טרור פסיכולוגי מטעם החמאס שמנסה ״לשחק משחקים״ ובבדיקת הזהות של הגופות – נגלה שהחמאס שוב משקר לגבי מה קרה לשירי ולילדים.

אבל יש סיכוי משמעותי שבני המשפחה באמת נהרגו ויוחזרו כגופות, ואני מקווה שעצם העובדה שבני המשפחה עדיין נצמדים לכל שבב תקווה אפשרי לא יפגע ביכולת שלהם להשלים עם החדשות, אם וכשהן יגיעו במהלך היום מחר.

הפארק הלאומי דנאלי הוא אחד הפארקים הלאומיים הידועים והפופולריים באלסקה – עד כדי כך פופולרי שאפילו חברות השייט ששטות סביב החופים של אלסקה מארגנות טיולים משלהן לפארק שהו המשך טבעי (גם אם יקר יחסית) של השייט שלהן.

הפארק עצמו הוא גם שמורה שבה בעלי החיים בטוחים מציד ומלכודות דומות – וכחלק מהגישה הזו, הגישה לפארק ברכבים מוגבלת. יש בפארק רק כביש אחד (למרות שהשטח של הפארק עצום), ולכן כדי למנוע פקקים או בעיות, מלבד מקרים חריגים – רק אוטובוסים רשמיים של הפארק או של חברות השיט יכולים להכנס ולנסוע בכביש הזה מעבר למייל ה 15 (מתוך בערך 90 מייל). מקרים חריגים יכולים להיות למשל רכבים של תחזוקה – או של צלמים מקצועיים שמקבלים אישורים מיוחדים ומוגבלים בזמן כדי להיכנס לאיזור המוגבל, מכיוון שהם זקוקים לו כחלק מהעבודה שלהם.

הפארק נמצא באיזור מאוד צפוני – זה שאמורה להיות בו קפאת עד או מה שמכונה באנגלית permafrost, מדובר על מצב שבןו האדמה נמצאת בטמפאטורה מתחת לנקודת הקפיאה לאורך כל השנה, כל שנה. אבל בדנאלי הטמפרטורה של האדמה היתה קרובה מאוד לנקודת הקפיאה – וההתחממות הגלובאלית גרמה לכך שלאורך זמן טמפרטורת האדמה עלתה מעל לנקודת הקפיאה.

וזה גרם לחוסר יציבות בכביש בנקודה שבה הכביש עובר מעל כמה גבעות – ולאורך זמן תיקונים של הכביש התגלו כלא יעילים.

לכן הכביש כיום סגור איפשה בין מייל 42 למייל 43 – מתוך כזכור קצת יותר מ 90 מייל, כשהרוב המכריע של נקודות העניין בפארק נמצאות אחרי הנקודה הזו.

חשוב לציין שיש עדיין מה לעשות בפארק – ישנם לא מעט מסלולי הליכה רשמיים באיזור שעדיין פתוח, והפארק מאוד חריג בכך שהוא באופן עקרוני מעודד הליכה מחוץ למסלולים הרשמיים, כדי כביכול לא להרוס את תנאי השטח (כשמסלול רשמי נחשב להרס שכזה).

אבל עדיין מדובר על מגבלה – בין השאר כי באיזורים הלא נגישים ישנן לא מעט נקודות מדהימות מבחינת נוף, כמו למשל אגם שבימים בהירים משתקף בו הר דנאלי, אבל שהוא יפה גם בימים שלא רואים את ההר.

מעבר לזה, חוסר הגישה גרם לכך שהכביש שמוביל עד הנקודה הסגורה כיו הרבה יותר צפוף ויש בו הרבה יותר תנועה – מה שמוביל לכך שיש פחות בעלי חיים שנמצאים בחלק הראשון של הכביש, ורבים מהם העדיפו לאורך זמן לעבור לחלקים בפארק אחרי החסימה, שבהם אין תנועת רכבים, ויש תנועה מאוד דלילה של תיירים – רק כאלו שמוכנים להיכנס לפארק רגלית או על אופניים.

בעלי החיים לצד הכביש שניתן היה לצפות בהם מקרוב תמיד היתה אחת האטרקציות העיקריות בפארק, ולכן גם היא נפגעה קשות בעקבות המצב.

הפארק עצמו עושה מאמצים כדי לתקן את הבעיה ומנסה טכניקות שונות כדי לתקן את הכביש – או לבנות גשר שיעקוף אותו. העבודה מתוכננת לשנתיים שלוש הבאות, והפארק מנסה להביע בטחון שזה יקרה – אבל כששוחחתי עם אחת מנהגות האוטובוס, היא היתה סקפטית שימצא פתרון.

לפני חצי שנה בערך היתה הערכה שהכביש ייפתח מתישהו בקיץ 2026, אבל בבדיקה בימים האחרונים ראיתי שהכביש יישאר סגור עד סוף קיץ 2026 לפחות.