התיירת המקרית

זה הנושא של השרביט החם השבוע, ובעצם השאלה שעולה היא מתי ילדים בוגרים עוזבים את הבית, בעיקר כי כשהם נשארים זה מפריע להורים מבחינת הפרטיות שלהם.

קודם כל, בהרבה מובנים גם ה״ילדים״ לא בהכרח מרגישים בנוח עם להישאר. בהרבה מובנים, גם אם ההורים עצמם מאוד ליברלים, הפרטיות של הילדים גם היא נפגעת , וכך גם היכולת שלהם לבנות אינטימיות.

מצד שני, בשנים האחרונות מחירי השכירות עלו בצורה מטורפת. לדעתי זה נגרם מכך שלא פעם אנשים קנו דירות בתור השקעה ל״הכנסה פאסיבית״ בלי גב כלכלי מספיק חזק כדי להתמודד עם הטלטלות בשוק. רבים שילמו כמה שפחות על הדירה ולקחו משכנתא ענקית שדרשה מהם החזר חודשי גבוה בהנחה שהריבית תשאר נמוכה, וציפו שהשכירות שהם מקבלים תמורת השכרת הדירה תכסה להם את עלות המשכנתא החודשית. ואז הריבית התחילה לעלות – וההחזר החודשי שלהם התחיל לעלות בהתאם – ולא היה להם את הגב הכלכלי כדי לספוג את זה, והם נאלצו להעלות את השכירות כדי להשלים את הסכום הנדרש לשלם על המשכנתא. מעבר לכך, רבים מהם גרים בשכירות בעצמם וציפו שאולי הם יוכלו גם להעלות את שכר הדירה שהם מבקשים כדי לכסות גם על זה.

וכל העליות האלו גרמו לטירוף בשוק השכירויות, במיוחד באיזורים מבוקשים. לפני 25 – 30 שנה איזור דרום תל אביב נחשב לאיזור זול לשכירת דירה למי שרצה לגור בתל אביב בלי לשלם מחירים מטורפים. כיום לא רק שדרם תל אביב יקרהף אלא גם הערים שקרובות לתל אביב כמו רמת גן וגבעתיים, וגם ערים בדרום השרון כמו כפר סבא, הוד השרון ורעננה לא זולות…

במצב הזה, שכירת דירה על ידי ה״ילדים״ בהחלט יכולה לפגוע ביכולת הכלכלית שלהם לחסוך כסף שהם יזדקקו לו בהמשך החיים כדי לקנות דירה במחיר סביר בלי להשתעבד למשכנתא – או כל הוצאה אחרת שיש לזוגות צעירים יותר או פחות.

אבל במקביל לזה, אני חושבת שרמת החיים עלתה עם השנים. כשאני הייתי ילדה לא היה נהוג לטוס לחו״ל חוץ מלאירועים מיוחדים – וכיום לא מעט אנשים טסים בתדירות גבוהה. נכון שמחירי הטיסות ירדו משמעותית מאז שאני הייתי ילדה די מזמן – אבל אני זוכרת שכשאני הייתי ילדה לא פעם חופשה היתה לבקר אצל קרובי משפחה או להחליף איתם דירות, מה שהוזיל מאוד את העלויות של החופשה ברמה שהיא בהחלט לא מקבילה להוצאת כסף על חופשה בחו״ל או בארץ.

טיסולת לחו״ל וחופשאות הן רק פן אחד של הנושא – יש גם תרבות של לצאת לאכול בחוץ (כולל לא פעם במסעדות שף ״נחשבות״) או שופינג בתור בילוי, או העובדה שכיום יש ״אופנה מהירה״ שבה אנחנו קונים הרבה בגדים זולים שמתבלים יחסית מהר במקום להשקיע בבגדים שישארו איתנו שנים ובכך גם מוציאים יותר כסף על ביגוד. אבל כל הדברים האלו מצטברים לכך שצעירים במיוחד חוסכים פחות כסף ולכן היכולת שלהם לצאת מבית ההורים נמוכה יותר.

חשוב מצד שני לזכור שלא פעם מאחורי רמת החיים הגבוהה יותר עומדות יוזמות של לא מעט אנשים שמספקים את השירותים האלו, מה שמאפשר להם להתפרנס מיכולת ספציפית שלהם (למשל אנשים שמבשלים טוב ופותחים מסעדה, או מספקים שירותי בישול למשפחות, או מעבירים שיעורי בישול למטרות ספציפיות כמו למשל לטבעונים או לרגישים לגלוטן). כלומר יש פן אחר לרמת החיים הזו שמאפשרת לאנשים לא רק לבזבז כסף אלא לאחרים להתפרנס בצורה יפה בנוסף לעבודה ״קבועה״ או כתחליף לה.

בסופו של דבר אני מניחה שזה עניין של עד כמה ההורים מוכנים להתפשר, אבל גם עד כמה הם יכולים או מוכנים לעזור ל״ילדים״ לצאת מהבית מבחינת עזרה כלכלית. ובסופו של דבר זו החלטה שלהם.

השבוע האחרון היה יחסית שקט.

אני אומרת יחסית כי כן התקנתי ביום שלישי רשת נגד יונים בדירה. זה הסתבך קצת משתי סיבות – הראשונה היא כי היו גוזלי יונים צעירים בקן במרפסת. כדי לטפל בזה, המתקין חילץ אותם והמליץ לי לקחת אותם לספארי.

לא חשבתי הרבה כשפשוט הזמנתי מונית ברגע שהמתקין יצא – ולא חשבתי על זה שבעצם הייתי מיוזעת ברמה שכבר הרחתי ממש לא טוב מרוב שמיהרתי לקחת את הגוזלים לספארי כדי שהם לא ימותו. שמתי לב לזה רק כשמונית הגיעה ונכנסתי אליה והיה לי ממש לא נעים – אבל כבר היה מאוחר מידי בשלב זה לבטל את הנסיעה.

כשנתקענו בפקק, הנהג בהתחלה הציע לי שהוא ימתין לי כדי להחזיר אותי חזרה מהספארי, אבל אז פתאום הציע לי שבמקום לנסוע הלוך וחזור לספארי בעלות די גבוהה, הוא יחייב אותי על נסיעה לכיוון אחד וחצי וייקח את הגוזלים בעצמו. בגלל שהרגשתי כל כך לא נעים על זה שהרחתי לא טוב הסכמתי לזה, למרות שבדיעבד אני מצטערת שלא ביקשתי ממנו הוכחה על זה שהוא מסר אותם, למשל צילום שלו מוסר את הקופסא לשומר בספארי (ההנחה שלנו היתה שכך מוסרים את הגוזלים).

כמה דקות אחרי שנכנסתי שוב הביתה החלטתי לצאת לסיבוב ולהסתכל בפחי הזבל במרחק כמה דקות הליכה כדי לבדוק שהקופסא לא שם ובאמת לא מצאתי אותה ואני מקווה שצדקתי בכך שסמכתי על נהג המונית.

אבל במקביל להתקנה, המתקין הראה לי שהמנקים שהגיעו והעיפו את הטינופת על הקיר של הבניין ולדירה מתחתי – השאירו הרבה ממנה ולא ממש ניקו אותה עד הסוף. מה שקרה הוא שבשלב מסוים הצטברו באיזור הרבה מאוד מים שהסתירו כנראה את השאריות האלו, והם כנראה הניחו שאם הם לא רואים יותר את הקקי של היונים אז הם ניקו הכל, וזה ממש היה לא נכון.

נראה היה שהם התחייבו לנקות את הלכלוך בלי שהיה להם מושג איך לנקות אותו בצורה טובה או יסודית. וזה חבל כי שאר העבודה שהם עשו באיזורים האחרים של הדירה היתה לא רעה בכלל, והייתי יוצאת הרבה יותר מרוצה מהשירות שלהם אם הם היו מפנים אותי למנקה מקצועי של קקי של יונים (מסתבר שיש אנשי מקצוע שמתמחים בזה), והיו נותנים לי הערכת מחיר רק לניקוי של המטבח והמרפסת השניה ששם הם באמת עשו עבודה מצוינת.

בשלב זה לא שמעתי שוב מהשכנים שלי בקומה – לא מבעלי הדירה לידי ולא מהשכנה החטטנית מהדירה מולי. אני באמת מקווה שבעיית הג׳וקים בדירה ליד נפתרה אחרי הריסוס שלי והעובדה שהתקנתי סף לדלת שמונע מלכלוך, ג׳וקים וריחות לצאת מהדירה.

הדיון היחידי בקבוצת הווטסאפ שאיכשהו קשור אלי היה לגבי עסק קטן שנמצא בהמשך הרחוב שלנו ושוכר כמה חניות בחניון של הבניין. כשאני עברתי דירה אבא שלי עזר לי בכך שהוא השכיר את החניה לאחד העובדים של העסק הזה, וסיכם איתו על תשלום פעם בשלושה חודשים. הבחור שילם את התשלום הראשון ואז הפסיק לשלם, ולא החזיר לי את השלט לכניסה לחניה.

מאז גיליתי שהעובדים האלו עושים ״טרור״ בכל הבניין – הם משתמשים בשלטים כדי להכניס לחניה המון מכוניות וחונים גם במקומות חניה שלא מושכרים להם. מעבר לזה, הם מבצעים בחניה עסקאות עם לקוחות או ספקים שלהם, מה שאומר שהם משתמשים הרבה בשער, ולא פעם זה גרם לתקלות בו שכמובן התיקון שלהן היה על חשבון הבניין.

ולא לדבר על העובדה שהחניון שלנו הפך לפינת העישון שלהם, לא פעם ליד המסתור של הגז של הבניין, גם אחרי שתלו שם שלט שמסוכן לעשן שם.

אני כרגע משכירה את החניה שלי לדיירים ששוכרים דירה בבניין, והשוכרת התלוננה בקבוצת הווטסאפ של הבניין שאנשי העסק הזה קשרו למכפיל החניה ביש בחניה שלי עגלת סופר שהעסק משתמש בו כנראה כדי להעביר מוצרים בין החניון לעסק שלהם שהפריע לה לחנות. ייעצו לה לשוחח איתם על זה, ואז התפתח דיון על איזה חצופים אנשי העק הזה שהם מזבלים לנו את החניה עם הגרוטאות שלהם, ושהחניון שלנו או לא מחסן.

מאירועי יום רביעי לפני שבועיים או שלושה אצלנו בבניין, כדי שתבינו את האווירה הכללית הלא נעימה בו – הפעם מאירוע שלא קשור אלי.

קצת לפני שמונה בבוקר, שכנה א׳ כותבת בעצבים בקבוצת הווטסאפ של הבניין על כך שיש מישהו שבבוקר זרק זבל, ושכנראה נזל לו המון מיץ של הזבל במעלית, בלובי של הבניין, וברחבת הכניסה של הבניין. אבל למרות שאותו אדם דאג לנקות את המיץ מהלובי והמעלית (אבל לא מחוץ לבניין), נשאר בלובי ובמעלית הרבה ריח מסריח שהיא הגדירה כ״ריח של קקי״.

אחת השכנות עונה לה שכל חדרי המדרגות של הבנין במצב לא טוב, ושווה להביא חברת ניקיון אפילו באופן חד פעמי כדי לנקות אותם. שכנה א׳ אומרת לה שהבעיה היא חוסר ההתחשבות הזה בדיירים אחרים ולמה אנשים פשוט לא ״שופכים קצת מים וגורפים״.

חשוב גם לציין שמדובר היה על תקופה שהמנקה הקודם של הבניין בדיוק התפטר, ועדיין לא התחילה לעבוד חברת הניהול שדאגה לשכור מנקה חדש/ה לבניין כך שכל לכלוך שלא נוקה על ידי הדיירים, נשאר שם לאורך זמן, ולכן בעצם נדרשה יותר אחריות מצד הדיירים לשמור על הניקיון.

אבל לדעתי יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה היה מדובר על מישהו שמיהר לעבודה, ולכן ספג את הנוזל שהיה בתוך הבניין כדי שהוא לא יצבור לכלוך והמשיך לעבודה או ליעד המקורי שלו. יכול להיות גם שהוא או היא הניחו שהריח שנשאר נבע מהזבל שבדיוק נזרק והוא יתפוגג מהר מאוד אחרי שהלובי יתאוורר.

עברו כמה שעות, ובשעות אחה״צ המוקדמות מצטרפת שכנה ב׳ לדיון ויוצאת בהכרזה על כמה איום הריח בלובי, ואיך אנשים פה מאוד חצופים שהם לא מנקים את זה. אין כאן מחשבה על זה שאולי מי שיצר את הבעיה באמצע יום עבודה, ואולי אפילו במשרד ולכן עדיין לא חזר הביתה ולא יכול היה לנקות את הרצפה כפי ששכנה א׳ הציעה.

שתי השכנות נכנסות לדיון בסגנון שיימינג. שכנה א׳ מצטערת שאין מצלמות בלובי של הבניין, כי אז מי שלא היה מנקה היה מודע לזה שאנשי הבניין ידעו מי הוא ולכן הוא היה מנקה כמו שצריך (או לפחות מתביייש). שכנה ב׳ לעומת זאת מציינת ששאריות הלכלוך מובילות לחדר הזבל של הבניין, ואולי בהסתכלות בפחים אפשר יהיה להבין מה בדיוק נזרק שגרם לריח הזה.

לזכותה של שכנה ב׳ יאמר שבשלב זה היא ירדה ללובי כדי לנסות לנקות אותו בעצמה, אבל למרות המאמצים הראויים לכבוד שלה – היא הרגישה שהיא לא הצליחה להיפטר מהריח, למרות ששכנה א׳ הודתה לה ואמרה שרמת הריח ירדה משמעותית לעומת מה שהיה מוקדם יותר.

ברור שאני מסכימה אם שכנות א׳ וב׳. זה לא המקרה הראשון שבו אני נתקלת בכתמים של מיץ של זבל על הרצפה של המעלית והלובי, או לכלוך שנפל לאנשים או שילדים זרקו והשכנים הרלוונטיים לא ממש מרימים אותם.

שלא לדבר על אנשים שחונים בצורה לא תקינה ומפריעים לשכנים אחרים להיכנס ולצאת מהחניה, או נזילות ושאר מעשי חוסר תחזוקה של דיירים בדירות מסוימות שפוגעים בשכנים או בכלל הבניין.

אבל השיח הרגיש לי מאוד אלים. האם באמת אנחנו צריכים לבלוש אחרי אנשים בבניין עם מצלמות כי פעם בכמה חודשים מישהו לא מנקה כמו שצריך כתם של זבל? או לבלוש ולחטט בזבל כדי להבין מהשקית מה נזרק כדי אולי אפילו לאתר את האדם שזרק אותו כדי לעשות לו שיימינג?

והרי יכול להיות הסבר לזה שאדם כזה או אחר ניקה את הלובי והמעלית בצורה כזו מרושלת. מי שיוצא מוקדם בבוקר לרוב יוצא לעבודה – ויש אנשים שאין להם 20 – 30 דקות כדי לעשות ספונג׳ה למעלית וללובי במצב כזה. הם אולי צריכים להגיע לעבודה לישיבה דחופה, או שאם הם יצאו באיחור שנראה יחסית קצר – הם יתקעו בפקקים הרבה יותר ארוכים ואז יאחרו בשעה ואפילו יותר לעבודה ויפספסו דברים.

ואולי בגלל זה הם גם לא יכלו לחזור לבניין ולנקות את הרצפה עד ששכנה ב׳ ירדה לעשות את זה – כי הם היו בעבודה ועדיין לא חזרו הביתה.

ואולי המתקפה והשיימינג הם אלו שמנעו ממי שיצר את הבעיה להתנצל בקבוצה במשך כל השעות האלו, ואולי אפילו לבקש עזרה. אני יודעת שאני שקלתי לנקות את הרצפה כי היה לי את הזמן, אבל ויתרתי כי חששתי שאם אחת השכנות האלו ״יתפסו״ אותי – הן אולי יאשימו אותי בבעיה ומעכשיו אני אהיה השעיר לעזאזל בכל פעם שתהיה בעיה דומה בבניין.

זה משהו שכבר קרה עם בעיות חניה בבנין – יש לנו שכנה מבוגרת שלפעמים חונה בצורה לא טובה כי היא חלשה מאוד ולפעמים חוזרת אחרי סידורים בצורה שאין לה כוח לחפש חניה מסודרת או ללכת מרחק גדול, במיוחד לא אם היא צריכה לסחוב דברים מהסופר למשל. רמת הצרחות כלפיה בקבוצה מדהימה.

אבל אנשים אשכרה לא מבינים שתרבות הדיון הזו מזיקה להם בסופו של דבר.

אני חושבת שרוב הקוראים בקהילת הבלוגרים שלנו לא מרוצים מההתנהלות של הממשלה במלחמה, וספציפית בכל מה שקשור לשחרור החטופים (למרות שייתכן שיש קוראים שמרגישים אחרת).

אחת המשפחות שהכי מושכות את תשומת הלב שלנו בנושא היא משפחת ביבס, ובמיוחד האמא שירי והילדים כפיר ואריאל, שנחטפו מביתם בשביעי באוקטובר.

בסופ״ש האחרון העיתונאית דנה ספקטור כתבה עליהם את הכתבה הבאה, כנראה כחלק מהמסע של המשפחה שלהם לעזור לשחרור שלהם מהשבי. אני מודה, לא שרדתי את כל הכתבה כי היא ארוכה מאוד – אבל יש סיפור לקראת סופה שמשך את תשומת ליבי.

הסיפור הוא על פגישה של המשפחה עם גנץ ואייזנקוט לקראת סוף הפסקת האש שהתקיימה בסוף נובמבר שבה שוחררו ילדים וההורים שמטפלים בהם – ושכידוע משפחת ביבס לא שוחררה כחלק מעסקת השחרור הזו, נשהו שהרגיש מאוד חריג לרבים מאיתנו. ומסתבר שבמהלך הפגישה הזו הודיעו למשפחה שהחמאס מסר ששירי והילדים מתים.

השמועות האלו על מות המשפחה צצות מידי פעם ממקורות שונים, אבל צה״ל וכוחות הבטחון מעולם לא הצליחו לאשר את זה שבני המשפחה נהרגו, במיוחד לא מתקיפה של כוחותינו כפי שהחמאס ניסה לרמוז.

אבל אם חושבים על זה בצורה הגיונית וקרה – עד כמה שקשה להודות בזה, יש סיכוי מסוים שבני משפחת ביבס ובמיוחד שירי והילדים לא שרדו את התנאים הקשים של השבי בעזה. הרעב, הקושי לנשום במנהרות, ההפצצות של צה״ל – כל אלו הם לא סביבה אידאלית לילד קטן ותינוק לשרוד בהם.

אני מעריכה את המשפחה על הסירוב שלהם להפסיק להלחם למען שחרור המשפחה, ועל הלחימה העיקשת, אבל אני גם חושבת שאנחנו כציבור mריכים להתרגל למחשבה שיש סיכוי גבוה ששירי והילדים לא יחזרו.

אני יודעת שזה אכזרי ולא צודק, אבל זו כנראה המציאות שנאלץ לחיות איתה.

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

אמא שלי (לפני שהיא יצאה לפנסיה) עבדה בתור פסיכולוגית תעסוקתית, שזה תחום טיפול די רחב בכל מה שקשור לניצוח הכישורים של האדם לתפקיד המתאים לו, והיכולת שלו להסתדר בתפקיד הזה.

היא עצמה עבדה במקום שבו ערכו מבחנים פסיכוטכניים לבתי הספר בירושלים, אבל גם למבוגרים שלהם גם היו מבחנים אישיותיים ואחרים שבעזרתם היועצות שעבדו במקום יכלו לעזור להם לבחור את המקצוע המתאים להם.

באופן עקרוני היה די ברור שאלך לכיוון מדעי, אבל אמא שלי כל הזמן ניסתה דווקא למנוע ממני לפנות לכיוון של מחשבים ולמשל די דחפה שאלמד בתיכון דווקא כימיה ולא מחשבים למשל. אבל בסופו של דבר הלכתי ללמוד לתואר במחשבים והתחלתי לעבוד בהייטק.

למרות ששקלתי ללכת ללמוד רוקחות כי אהבתי כימיה אבל גם רפואה כי בשנתיי האחרונות של תיכון הלכתי להתנדב במד״א, וחשבתי שרוקחות תשלב בין הדברים. בדיעבד אני מבינה שמדובר על מקצוע די משמים שרוב הבוגרים שבו הולכים להיות מוכרי תרופות בבתי מרקחת למיניהם, ואלו שעובדים בבתי חולים בעצם מבצעים בעיקר הוראות של הרופאים ולא משהו מעבר לזה. אמנם יש לרוקחים במצבים האלו אפשרות להפעיל שיקול דעת מקצועי וכנראה שהם מידי פעם מגלים דברים כמו למשל של תגובות בין תרופות שהרופאים לא בהכרח שמים לב אליהם, אבל זה כנראה יחסית נדיר.

כמובן שיש את תחום המחקר שהוא יותר מעניין, אבל לא כל אחד יכול להתקבל אליו בגלל שלא לכל אחד יש יכולת לבנות קריירה אקדמית.

אפרופו קריירה אקדמית – כשאני התחלתי ללמוד לתואר, ההורים עזרו לי בשכר לימוד ובמחיה שוטפת, למרות שכמובן שהם ציפו ממני לעבוד בחופשים בין השנים. אבל הם התעקשו שהם יעזרו לממן רק תואר ראשון ולא מעבר לזה.

עבורי זה היה קל, אבל אחותי למדה פסיכולוגיה – ותואר ראשון בתחום הוא די חסר משמעות, ובישראל צריך לעשות תואר שני כדי להפוך לפסיכולוגים מוסמכים (וצריך גם התמחות). וזה עוד טוב לעומת ארה״ב ששם צריך דוקטורט.

לכן ההורים שליח בעצם עזרו לאחותי גם בתקופת התואר השני. אחי עשה רק תואר ראשון בקולנוע, אבל בשלב מאוחר יותר בחיים הם עזרו לו במימון של הסבה להייטק.

ואז כיום אמא שלי לא מבינה למה לא המשכתי לתואר שני…

כזכור, אחרי ניקוי הדירה הגיע אלי מרסס והעיר שצריך לנקות באופן יסודי את המטבח ואת מרפסת השירות של מרפסת הכביסה. במטבח הוא ראה בחלק מהארונות גללים של ג׳וקים, ובמרפסת הוא ראה גללים של יונים – משהו שפשוט מושך ג׳וקים אז הוא אמר שאם אנקה כנראה זה יפתור לי את הבעיה, אבל אם לא היא בהכרח תחזור.

אחרי החוויה הלא נעימה מול המנקים הקודמים, החלטתי ללכת על מנקים אחרים שהמחיר שלהם גם היה סביר הרבה יותר. הם הגיעו ביום חמישי בבוקר, והם היו נחמדים ומאוד נעימים – אבל גם לא יעילים ברמה ששיגעה אותי. אבל הם בסופו של דבר עשו עבודה טובה, גם אם זה לקח להם שעה או שעתיים יותר.

או לפחות כך חשבתי עד יום שישי בבוקר.

בשישי על הבוקר היה לי אימון אישי עם מאמן בחדר הכושר, ובקושי התחלנו לעבוד עד שהטלפון שלי התחיל לצפצף עם הודעה של השכנה שגרה בדירה מתחתי.

היחסים שלי איתה הם לרוב טובים, למרות שאין לי מושג עד כמה היא חלק ממעגל הרכילויות של השכנות האחרות. הקשר החזק יותר בינינו התחיל לפני בערך שלוש שנים וחצי, כשהיא התלוננה שהיא רואה נזילה מהתקרה באמבטיה שלה שנבעה ממני. אני כמובן הזמנתי אינסטלטור שאמר שמומלץ לשפץ את חדר האמבטיה. עשיתי את זה כמובן, ואז אחרי זה הזמנתי ניקיון – והמנקים אז ניקו את המרפסת הראשית של הדירה עם המון מים, וזה גרם להם להשפך למרפסת שלה. היא התעצבנה על זה וניסיתי לתאם שהמנקה ירד לדירה שלה – אבל זה לא יצא לפועל ובסופו של דבר אני ירדתי כדי לנגב את הרצפה של המרפסת שלה, מה שלקח פחות מחמש דקות. אני מניחה שהיה יותר מהר וקל עבורה לנקות לבד, אבל לי היה חשוב לעשות את הג׳סטה של להראות לה שאכפת לי.

הקשר היחידי בינינו מאז היה פעם כשהיא חשדה שהיתה לה נזילה נוספת וניסינו לגרום לקבלן האידיוט שגיסתי המליצה עליו לתקן את זה ללא הצלחה – ואיחולים בחגים.

והיום בבוקר היא שלחה לי סרטון ותמונות של לכלוך של קקי של יונים שהגיע למרפסת שלה – כפי שאמרתי, באמצע אימון אישי. בהתחלה היא חשבה שיש אצלי נזילה, אבל לא הבנתי על מה היא מדברת ולכן לקח לי זמן להסביר לה שאתמול היו אצלי מנקים שכנראה לא קלטו שלא מעיפים את הטינופת לשכנים.

בסופו של דבר קישרתי בינה לבין המנקים כדי שהם יגיעו לנקות אצלה – אבל נוצר מצב שבו הם לא הצליחו לתאם משהו להיום, אז איכשהו הם הגיעו לפשרה שאין לי מושג מי הציע שהם יעבירו לה סכום כסף שמקביל לשעת עבודה של עוזרת בית, שזה עניין של כמה עשרות ש״ח.

אני מצידי החלטתי להציע לה שארד כשנוח לה עם חומרי ניקוי כדי לעזור לה לנקות כג׳סטה להרגיע אותה (אני לא צריכה שהיא תתחיל להתעצבן עלי מול השכנים האחרים בבניין), והיא קיבלה את העזרה בשמחה. זו בהחלט היתה עזרה ולא מצב שבו היא העבידה אותי לבד, לפחות בהתחלה, למרות שלקראת הסוף היא ביקשה ממני לעשות קצת יותר כמו לטאטא או לגרוף מים.

הבעיה היחידה בעבודה מולה זה הנושא של הנזילות באמבטיות שלה. כן, אלו שהיא דיווחה עליהן לפני שלוש וקצת שנים ובגללן עשיתי שיפוץ.

כמה שבועות אחרי השיפוץ היא פנתה אלי שוב וטענה שיש לה נזילה נוספת, הפעם ביחידת ההורים שלה. אני וגיסתי איכשהו גררנו את הקבלן לעשות בדיקות, הוא טען שאין כלום (למרות שהבדיקות שלו היו כנראה די חפיפניקיות) – והתחלנו להתווכח איתו, כולל לשלוח לו דו״ח שהזמנתי מאינסטלטור אחר שהראה שכן יש נזילה מסוימת בחיבור מסוים ביחידת ההורים.

אבל גם אם יש נזילה – אמור להיות ברצפה איטום שהעובדים מרחו עליה. מדובר על שתי שכבות שמורחים אחת, מחכים בערך 24 שעות – ואז מורחים עוד אחת. רק אחרי שהשכבה השניה מתייבשת אפשר להתחיל לבנות מחדש את הרצפה עם חול ובלטות מעליו.

אני זוכרת שהעובדים של הקבלן עשו את זה לפי הפרוטוקול בחדר האמבטיה הגדול יותר, אבל ביחידת ההורים זכור לי בטשטוש שהם אולי קצת עקפו את הנהלים – הם מרחו פחות טוב, או חיכו פחות זמן שזה יתייבש. אני רק מקווה שהם בכל זאת מרחו שתי שכבות.

הבעיה היא שבשלב זה, השכנה ביקשה לוותר על המשך הפעילות בגלל סיבות אישיות שלה, כי לא היה לה זמן או פניות ברמה האישית להתמודד עם זה. היא אמרה שהיא תחזור אלי כשהיא תתפנה לזה.

רק שהפניות שלה קרתה רק עכשיו, אחרי קצת יותר משלוש שנים. ובשלב זה, אין לי ממש יותר אחריות של הקבלן לשיפוץ, לפחות לא כזו שאני אוכל להפעיל בקלות – והיה קשה להפעיל אותה גם בצמוד לשיפוץ. אז העלות של תיקון אצלי יהיה על חשבוני.

וזה בצמוד לתקופה שבה שילמתי לא מעט על ניקוי מקצועי של הדירה פלוס ריסוס פלוס שהות של החתולים שלי בפנסיון לתקופה הזו. וכשאני מובטלת שמחפשת עבודה – כשכל התהליכים האלו מפריעים לי לעשות את זה בצורה טובה.

מעבר לזה, גיסתי שהיא מעצבת פנים ושעזרה לי לפקח על העבודה שלהם (בצורה קצת בעייתית) – טוענת שלדעתה אין סיכוי שיש נזילה ככל עוד העובדים מרחו שכבת בידוד, והיא זוכרת במפורש שהם מרחו בידוד.

ברור שאם הבעיה היא מהצד שלי כדאי לי לפתור אותה ובהקדם האפשרי – אבל אני עדיין לא בטוחה איך אפשר לבדוק בצורה יעילה האם הבעיה באמת אצלי או לא.

אם כבר סיפרתי על זה שקניתי את הדירה שלי מרוהטת ברובה. הוא לא ממש אמר לנו למה הוא מוכר אותה כך, אבל התחושה שלי היא שהוא מסוג האנשים שמתלהבים מעיצוב פנים, ולא רק שהוא כנראה רצה לעצב את הדירה הבאה שלו מאפס – אלא כנראה רצה למכותר את הדירה שהפכה להיות שלי בתור חוויה עיצובית. חלק מזה אולי נבע מהעובדה שאמא שלי מאוד התלהבה מעיצוב הפנים של הדירה (אני מתעבת כמה חלקים מעוצבים מידי) וזה כנראה מאוד החמיא לו.

אבל היה פריט ריהוט אחד שהואהעדיף לא למכור לי כחלק מעסקת החבילה.

בסלון היתה שידה לבנה, די פשוטה למראה אבל כזו שהוא ייבא מאיטליה והיתה מרוחה במין לקה מיוחדת. מבחינתי זה לא שינה הרבה, כי אני ראיתי רק שידה לבנה פשוטה. לכל היותר כל הייחוד שלה היה מבחינתי כאב ראש כי היה יותר קשה לנקות אותה וצריך היה להיות יותד עדינים איתה בגלל הלקה המיוחדת וכל שאר הפלצנות שלה, ומבחינתי זה היה חיסרון.

בהתחלה הבעלים הקודם אמר שהוא רוצה לקחת אותה – אבל די מהר אחר כך התחרט והציע למכור אותה בנפרד. תסלחו לי על הציניות שלי אבל לי היה די ברור שזו היתה הכוונה שלו מלכתחילה – והוא כנראה הניח שבגלל ההתלהבות שאמא שלי גילתה לגבי העיצוב כנראה ״נשמח״ להשקיע יותר בפריט כזה ״שווה״ מבחינה עיצובית.

אני אפילו לא שאלתי כמה הוא מבקש על השידה מתוך עקרון. פשוט אמרתי שאני לא מעוניינת.

הבעיה היתה שלאבא שלי שהיה זה שבעיקר עבד מולו היה ״לא נעים״, כנראה כי הבחור החליט להפעיל לחץ כשהוא הבין שהתוכנית שלו לא ממש פעלה ועכשיו הוא יצטרך לא רק לפנות את הרהיט מהדירה בהקדם (כדי לאפשר לי לקנות משהו חלופי) אלא גם לאכסן את הרהיט עד שהוא ימצא את הדירה הבאה שלו ואיכשהו גם לשלב את השידה הזו בעיצוב המחודש.

אחותי שקלה בשלב מסוים לרכוש את השידה הזו אבל הבנתי שהמחיר המטורף של הרבה יותר מאלף ש״ח הרתיעה גם אותה.

בסוף שבוע או שבועיים אחרי שנכנסתי לדירה הבחור הגיע באחד הערבים לפנות את השידה סוף סוף – אבל בלי לתאם איתי השאיר אותה במסדרון בצורה שיכלה בקלות להפריע לשכנים שלי. באותה תקופה התעצבנתי על זה קשות כי רציתי יחסים טובים איתם, ולא רציתי שהם יאשימו אותי בהפרעה.

בגזרת השכנים שלי יש לי שקט מאז יום שישי האחרון. ייתכן שזה קשור לשילוב בין העובדה שהריסוס באמת היה יעיל אבל לקח לו כמה ימים לעבוד, לבין העובדה ששמתי סף לדלת שכנראה מונע מג׳וקים, ריחות, ושאר דברים לצאת מהדירה.

אני מודה שבמשך יומיים שלושה גם לא היו ג׳וקים במסדרון המשותף של הקומה, ואני לרוב זו שרואה אותם כי אני יוצאת מאוד מוקדם מהבית. אמרתי לעצמי שאולי הריסוס סוף סוף היה יעיל, אבל הבוקר כשיצאתי שוב גיליתי שני ג׳וקים במסדרון, וממש שאין לי מושג מאיפה הם הגיעו.

אני מודה שנמאס לי לחיות במתח מפני השיחה הבאה של הבעלים של הדירה לידי או השיחה הבאה של השכנות בווטסאפ של הבניין. בין השאר כי אני רואה שיש עדיין עבודה על הדירה שלי – מחר צריך להגיע צוות שישלים את הניקיון, אבל מעבר לזה הצטברו עם הזמן כמה תקלות בדירה שלי.

והחשש שלי שהטיפול בתקלות האלו שיכלול לא רק הגעה של טכנאים אלא גם פינוי והבאה של דברים חדשים לדירה יעורר שוב את הרכילות בבניין – וגם אם היא לא תהיה בקבוצה המשותפת של הבניין אלא פנימית לקבוצת השכנים הלא נעימים, התוצאות שלה יכולות בסופו של דבר להשפיע עלי כשהשיח הזה יבשיל למצב שבו הם ירצו ״לטפל״ בבעיה.

התקלה הכי דחופה כרגע היא המקרר שלי. המקרר הזה הגיע כחלק מהדירה בעצם – כשקניתי אותה, כי הבעלים הקודם שלה אמר שהוא רוצה למכור את הדירה יחד עם הריהוט. מבחינתי זה היה מעולה כי מלבד מיטה וטלוויזיה לא היה לי ריהוט משלי.

ממחקר שראיתי ברשת, המקררים שמייצרים בימינו שורדים לכל היותר בערך עשר שנים, אבל המקרר הזה נמצא אצלי מאז סוף 2012, כלומר בערך 11.5 שנים – ואי אפשר לדעת מתי בדיוק רכש אותו וכמה זמן הוא היה בשימוש עבורו. כך שהמקרר הזה כבר עבר מזמן את התקופה שבה הוא אמור לעבוד ובצורה פחות או יותר מוצלחת.

אני כותבת פחות או יותר כי כבר מהשנים הראשונות שלי איתו הוא סבל מכל מיני בעיות מוזרות. למשל פעם בכמה שנים בקיץ הוא היה יוצר שלולית קטנה באיזור שלו ליום או יומיים, אבל אז מפסיק לפני שהצלחתי להביא טכנאי כדי שיראה מה הבעיה. או בתחילת דרכו היו כמה פעמים שבהם המגירות של הירקות התחילו להתמלא במים מסיבות לא ברורות.

הסתדרתי עם זה כי המקרר עצמו לא עשה בעיות מעבר לזה עד לאחרונה, וגיליתי שהוא הפסיק לעבוד בערך בתקופה שבה התחילו הבלגנים עם השכנים. אמרתי לעצמי שאזמין טכנאי ברגע שאסיים עם כל הסידורים של הניקיון והריסוס, מה שנשמע לי הכי יעיל, במיוחד כשהמקרר אטום וכנראה יוכל לשמור על הקור שלו למשך כמה ימים.

אבל התהליך נמרח ליותר מזמן ממה שציפיתי, ומחר מגיע הניקיון הנוסף שהזמנתי למטבח ולמרפסות שהמנקים לא ניקו כמו שצריך בפעם הראשונה. אז אמרתי לעצמי שאנקה את המקרר ממה שנשאר בתוכו – וגיליתי שהמצב של המקרר כזה גרוע מבחינת רמת לכלוך והוא עצמו כזה ישן שאני שואלת את עצמי עד כמה שווה לי להשקיע בניקוי ובתיקון שלו – או לרכוש מקרר חדש.

ואם הייתי עדיין עובדת, כנראה שזו לא היתה התלבטות. עד כמה שידוע לי מקררים כאלו ישנים לרוב מתקלקלים בתדירות מאוד גבוהה, ולכן כנראה שאשקיע כמה מאות שקלים בתיקונים כמה פעמים בחודשים או אפילו בשנה שנתיים הקרובות, ואז אחליף את המקרר.

אני יכולה להרשות לעצמי לרכוש מקרר חדש אם העלות שלו זולה. ממה שהבנתי ממחקר שהתחלתי לעשות וכמה שיחות, לרוב מקררים יותר יקרים לא אומר שהם בהכרח יותר איכותיים, אלא שיש בהם יותר שכלולים שונים שאני לא ממש צריכה או רוצה – ובנוסף לכל השכלולים האלו לרוב גם גורמים לתקלות שיותר קשות לתיקון ולכן אם אין בהם צורך הם ממש מיותרים.

גם מצאתי מי שמוכן לפנות את המקרר במחיר זול שיכול להיות זול עוד יותר אם הוא יראה שיש במקרר רכיבים שאפשר למכור תמורת כסף – ובגלל מצבו של המקרר אני רוצה לפנות אותו בהקדם אפילו עוד לפני שארכוש מקרר חדש.

התקלות האחרות הן קטנות יותר, כמו למשל סתימה בכיור במטבח שאצור קשר עם אינסטלטור ברגע שהניקיון יסתיים, או תקלה במכונת הכביסה שלי – שאיתה אני יכולה להסתדר לתקופה מסוימת בעזרת שליחה של הכביסה שלי למכבסה או כביסה ביד. ופה אני כן חושבת שווה לי לנסות לתקן את המכונה, כי את מכונת הכביסה קניתי בעצמי – ווידאתי שקניתי אחת באיכות טובה של בוש.

אבל אם נחזור לנושא המקורי של הרשומה, אז בשישי שעבר קבעתי פגישה עם עורך דין שנערכה ביום ראשון בבוקר כדי לשוחח על ההיבטים המשפטיים שעלולים לעלות מהמצב. אני אישית מאוד חוששת שהמצב לא עומד להסתיים בקרוב, גם כשאני עשיתי מה שאני יכולה כדי לפתור אותו – ולמרות שאין לי עניין לפתוח בקרב משפטי מול השכנים שלי אפילו ברמה של להוציא מכתב רשמי מעורך דין, כן רציתי לוודא שאני מכוסה מראש ושאין להם טיעונים נגדי שיכולים לסבך אותי בהמשך.

אני חושבת שהיתה אי הבנה מסוימת מצידו של עורך הדין כי הוא קבע לנו ישיבה של שעה שלמה שניצלתי רק את חלקה, והרגשתי אי נעימות על זה שתוך פחות מרבע שעה כבר הפגישה הסתיימה – ובעצם לא היה לו שום דבר להגיד לי לגבי זה חוץ מזה שאני צודקת שאני מנסה להמנע ממריבה עם השכנים, שבסה״כ אני פועלת נכון ושזכותי לבצע בדירה מה שאני רוצה – וייעץ לי להיות יותר אסרטיבית איתם ואם הם באים בטענה שלא ביצעתי משהו – פשוט לשלוח להם חשבונית להוכיח להם שכן.

אני חושבת שגם הוא הרגיש רע על זה שהוא זימן אותי מייד לפגישה ולא הבין מראש את העובדה שיכול להיות שאני לא זקוקה לייעוץ רשמי שלו, כי הוא היה מספיק נחמד לתת לי הנחה מסוימת.

הבעיה היחידה היא שבעצם הבעלים של חברת הניקוי לא שלח לי חשבונית על התשלום, ולמרות שביקשתי אחת ביום ראשון – הוא אמר שהוא ישלח בערב והוא לא שלח.

הוא מראש דרש תשלום קצת גבוה אבל זה נשמע לי סביר לאור כמות העבודה בדירה, ובמיוחד כשהוא דיבר על לחטא אותה. בדיעבד אין לי מושג אם הוא חיטא אותה או לא, והוא פספס כמה דברים, אבל באותו רגע הם לא נראו קריטיים, לפחות עד שהגיע המרסס והצביע על בעיות מסוימות.

כי כבר השתמשתי בחברת ניקיון לפני כמה שנים אחרי השיפוץ שעשיתי במקלחות – ואז החברה סיפקה שירות הרבה יותר יסודי ומקיף לדירה. יש למשל את המרפסת הראשית של הדירה, שבשני המקרים היה קשה לפתוח את הדלת שלה כי המסילה שלה היתה מלוכלכת – אז השירות של פעם טרח לנקות את המסילה, והשירות הנוכחי לא טרח לעשות את זה. הם פשוט הראולי שהם התקשו לפתוח את הדלת ולכן לא ניקו, ולא ניסו למצוא פתרון.

או כשהם ניקו את חדר השינה – הם לא טרחו להרים הכל מהרצפה ולא הרימו את המיטה – אבל כן יצרו מצג שבו הם ניקו אותו ואפילו טרחו להתגאות באיך הוא נקי ואיך הם ניקו קצת את הדלתות של ארון הקיר…

מעבר לזה, כשלא קיבלתי חשבונית נזכרתי שבעצם הם כן שלחו לי קבלה על סליקה של כרטיס אשראי על המקדמה ששילמתי, וחשבתי שאוכל להשתמש בה בתור הוכחה לתשלום לחברת הניקיון.

אבל הבעיה היא שעל הקבלה אין פרטים שזו חברת ניקיון – ויש שם רק כתובת, והכתובת הזו היא כתובת שחיפוש קצר ברשת הראה שהיא של מסעדה בכלל. כך שמעבר לעובדה שזו לא הוכחה על תשלום לחברת ניקיון – העובדה ששילמתי לעסק אחר בשילוב העובדה שאיכשהו הבעלים שוכח באופן עקבי להוציא לי חשבונית התחיל להרגיש לי מסריח.

ומה שמסריח במיוחד שהוא הודיע לי מראש שהמחיר לא כולל מע״מ, כך ששילמתי מע״מ בנפרד – ואם החשד שלי שהוא מתחמק מתשלום מס מוצדק, הוא בעצם סחט בעזרת המע״מ עוד כסף ממני, ובסכומים המדוברים בהחלט מדובר על סכום של כמה מאות ש״ח נוספים…

אמרתי לעצמי שאתן לו עוד הזדמנות אחרי החג, אבל אני קצת חסרת כיוו מה לעשות הלאה.. אני כביכול יכולה לנסות לדווח עליו למס הכנסה או משהו דומה, אבל מפחיד אותי לחשוב שאולי אני מסתבכת עם מישהו שיכול לאיים עלי אחרי מעשה כזה.