לפני הרבה יותר מעשור, בתקופה שבה עבדתי וגרתי בהרצליה, פתאום באמצע היום שמענו אזעקה. לא היתה סיבה שנשמע אזעקה באותו היום – באותה תקופה החמאס עדיין לא למד לשגר טילים למרכז, וגם לא היתה מתיחות בטחונית מולם וגם לא מול החיזבאללה שהיה הגורם האחר שיכול היה לשלוח טילים (וגם הוא כנראה לא היה מסוגל אז לשלוח טילים למרכז).
לקח לנו כמה דקות להבין שלא היה מדובר פה מצב חירום, אלא על ניסוי צופרים שנועד לבדוק האם הם תקינים, ומאותו אירוע לרוב דאגו להודיע מראש על בדיקות כאלו כדי שאנשים לא יבהלו.
כמה שנים אחר כך, נוצר מצב שבו הייתי בשטח פתוח בשדות שליד הוד השרון ליד גבעת הכלניות ושוב שמעתי אזעקות בלתי צפויות, שגם הן התגלו בתור בדיקת צופרים ולא התראה לשיגור טילים.
לכן לא מפתיע שאני, אמפי, ועוד רבים אחרים התלבטנו האם האזעקות ששמענו בשבת בבוקר היו התראה אמיתית לשיגור טילים או תקלה, כי לא היתה סיבה לחשוב שצפויה התקפה. אני חשבתי ששמעתי אולי פיצוצים רחוקים שנשמעו כמו טילים שהתפוצצו או שיורטו דרומית למרכז (משהו שהכרתי ממבצעים קודמים), אבל לא היתה סיבה לכך שיהיו פיצוצים של טילים ולכן זה לא נשמע הגיוני – ממש כמו שהאזעקות שהתחילו דקה או שתיים אחר כך לא היו הגיוניות.
כי כמו שכתבתי בתגובה לרשומה של אמפי – לרוב יש מתיחות שמובילה לעוד מבצע מול החמאס. הרי התפורעויות של מתנחלים קיצוניים בערים ובשווקים קיימת באופן די שוטף, וכנ״ל הפרעות אחרות שלהם. יש גם לא מעט יהודים שמנסים בכוח לעלות להר הבית באופן שוטף. אבל צריכה. להיות התפרעות רצינית, או עליה מאוד בולטת להר הבית בתקופת החגים המוסלמיים, או אירוע שהוא באמת יחסית רציני כדי להוביל למבצע.
ולרוב גם אירוע כזה מוביל ליום או יומיים של מתיחות לפני שמתחילים הטילים לעופף להם לכיוון ישראל כך שלרוב הטילים לא מגיעים בהפתעה גמורה כמו ההפתעה שקרתה הפעם.
אני חושבת שכולנו נמצאים במצב של חשש מוגבר כי אנחנו במצב לא מוכר. במבצעים קודמים יכולנו לנחש מה יהיה הלך הדברים כי היינו במבצעים דומים בעבר: יהיו כמה ימים של טילים בעיקר בדרום אבל עם מספיק מטחים למרכז כדי להתגרות בישראל ולעורר בלגן, תהיה תגובה ישראלית שהעולם בהתחלה יתמוך בה אבל כשיגיעו תמונות של ההרס בעזה – העולם יתחיל ללחוץ על ישראל להפסיק את ההתקפות שלה, ויהיה לחץ על שני הצדדים להגיע להסכם הפסקת אש. ייתכן ששני הצדדים ישתמשו בימים האחרונים ללחימה כדי להגיע להישגים שהם יהיו בעיקר פסיכולוגיים – כמו למשל הרס של מפקדות והרג מפקדים של החמאס בידי ישראל, ומטחי טילים על המרכז בתקווה לפגיעה מצד החמאס. אבל בסופו של דבר אחרי לחימה מוגבלת של שבועיים שלושה לכל היותר – הצדדים יגיעו להסכם הפסת אש שישרוד עד הפעם הבאה שיהיה לאחד הצדדים (ולרוב לשניהם) אינטרס במבצע כזה כדי להראות יכולות בפני הקהל שלהן.
ובואו נודה בזה: מלבד ביישובי הדרום ובעיקר ביישובי עוטף עזה, המבצעים הקודמים לא השפיעו משמעותית על שאר המדינה. נכון שהיו תקיפות טילים נגד איזור המרכז ואולי קצת השרון, אבל לרוב הצליחו ליירט את הטילים והשגרה במרכז נפגעה בקושי.
אבל מעבר לגורם ההפתעה ולהיקף המבצע שהחמאס הצליח לבצע – אני חושבת שהתגובות של מערכת הבטחון היו חריגות לעומת מה שחווינו בעבר. זה קרה למשל בתחילת הלחימה כשעדיין לא התפרסמו רשמית הפרטים על מה שקורה בשטח ורובנו לא ידענו על הזוועות שקרו ביישובי עוטף עזה ובאיזור מסיבת הטבע – כוחות הבטחון ופיקוד העורף כבר התחילו לדבר על זה שלא מדובר על עוד מבצע אלא על מלחמה. כמובן שההתייחסות החמורה יותר הפכה לברורה ומובנת יותר ברגע שפורסם המידע הרשמי על הרצח והחטיפות האיומות, וברור שההתנהלות של צה״ל צריכה להיות חריפה במיוחד כדי לשחרר את החטופים וליצור מחדש את ההתראה הצה״לית – מה שיוביל כנראה לפעילות משמעותית הרבה יותר בעזה, שתיקח יותר זמן ותגרור יותר תגובות קשות לדרום בפרט ולישראל בכלל.
אבל מה זה בעצם אומר?
אני נזכרת במלחמה הרצינית האחרונה שהיתה לנו – מלחמת לבנון השניה אי שם בקיץ 2006. זה היה מזמן (לפני 17 וקצת שנים), וגם אז זו היתה מלחמה של ממש, עם גיוס מילואים מאסיבי, הרבה נפגעים והרוגים בקרב החיילים – וגם אז אני זוכרת שדובר רבות על פגיעה בעורף בנוסף לקרבות.
אני כמישהי בת שלושים ואחת אז זוכרת שהיה איום כבד גם על איזור המרכז (ברמה שדיברו על להפסיק לעבוד כדי לאפשר לאנשים להתפנות לאיזורים בטוחים יותר) – אבל כזה שבסופו של דבר לא התממש. לא זכורות לי אזעקות בהוד השרון שבה התגוררתי אז.
מצד שני, בבדיקה מהירה בוויקיפדיה מסתבר שהיו ניסיונות של החיזבאללה לשגר טילים לאיזור חיפה ואפילו לאיזור המרכז, רק שהניסיונות לא היו אז מוצלחים במיוחד.
כמובן שהמצב כיום שונה, והחמאס בהחלט מסוגל לשגר טילים לעבר איזור המרכז ולגרום לפגיעות. ואני מניחה שאם החזבאללה יחליט להצטרף להילולה, כנראה שהיכולות שלו יהיו טובות יותר מאשר בעבר.
אבל אני מודה שלא ממש ברור המה עומד לקרות ואיפה – וחוסר הודאות הזו בהרבה מובנים גורמת לרובנו קושי מאוד גדול.
למשל לא ברור מה עומד לקרות בגבול הצפון – היו שם כמה מתקפות קטנות, אבל בדיעבד מסתבר שאלו היו התקפות של הג׳יהאד האיסלמי ולא של החיזבאללה כפי שחששנו. החיזבאללה עצמו כרגע אומר שהוא לא רוצה להצטרף למהלך, ויש עליו לחץ מצרפת וארה״ב לא לעשות את זה, אבל כמובן שאי אפשר לדעת מה ילד יום.
ואז יש את האמירות הלא בהירות של פיקוד העורף שמייעץ לכולנו להצטייד במים ומזון לשהות של שלושה ימים, בלי לפרט מה צפוי לנו. אולי זה נובע מחששות של מה שיקרה בגבול הצפון, אולי זה נובע מכך שצה״ל עומד לתגבר את התקיפות בעזה וצפויה החמרה רצינית בכמות הטילים שישלחו לישראל – ואולי יש מודיעין על פעולות אחרות שצפויות בכל הארץ שלא רוצים לפרסם עדיין.
ונכון שגם במלחמת לבנון השניה היו בקשות כאלו, ליתר בטחון. אבל עדיין יש פה אלמנט מפחיד עבור הציבור, שרק מגביר את חוסר הבהירות….
התיירת המקרית 